טיפים לאיך להתעודד?

מאוד רנדומלי אבל לכי למכשיר הקרוב כנסי ליוטיוב ותרשמי אימון ריקוד 10 דקות תבחרי מה באלך ותרקדי יעשה לך טוב הכרתי לאחרונה ואני לא רקדנית חחח וזה ממש כיף ונותן לך אנרגיות חיוביות ומרענן :)

תצאי יותר לטבע ותנסי לעשות פעילויות שגורמות לך טוב. שתפי חברים ותנסי לחשוב מה מביא לך משמעות. אם זה מחמיר או ממשיך לתקופה ארוכה מומלץ גם לדבר עם פסיכיאטר או פסיכולוג. יהיה טוב זה שאת מבקשת עזרה זאת כבר התחלה

שואל השאלה:
לכל מי שרושמים לי בפרטי:
אין לי מספיק פרחים כדי לענות לכם...

שואל השאלה:
^^^
יאהה ריקודד
תודה,
בלי נדר אנסה מחר

שואל השאלה:
^^^
אני צריכה פסיכולוג/פסיכיאטר.
אין לי זמן ללכת וגם לא כסף לזה...
חברות עברו כולן לערים אחרות ונשארתי לבד...
מה מביא לי משמעות?
לעזור לאחרים, אבל הם לא נותנים לי לעזור...
סגרו את הטבע הקרוב לבית שלי אז פחות אפשרי טבע...

אבל תודה רבה על התשובה ❤

אם את בקופת חולים יש גם אפשרות לקבל עזרה נפשית בחינם. לגבי חברים אפשר גם לשמור על קשר מרחוק ומדי פעם לפגוש אותם ולשתף וגם תנסי להכיר עוד אנשים לאט לאט. תמצאי תעסוקה שמטרתה היא לעזור לאנשים, אולי התנדבות וכדומה. וכשאני אומר טבע אני מתכוון גם לסתם פארק יפה או מקום עם דשא ושמש. תמיד יש פתרונות להכל את רק צריכה לנסות קצת כי אף אחד לא באמת יעזור לך חוץ מאת לעצמך. בהצלחה קטן עלייך

שואל השאלה:
כן, ליטרלי את הפיסת דשא בעיר הזו סגרו בגדר ולא נותנים להכנס לתקופה הקרובה.

אני מנסה לשמור על קשר, זה קשה...
כשהן יכולות להפגש הן עייפות ואז לא נפגשים...

הלוואי...
אוליי אצליח,
ניסיתי להתחיל עם קופת חולים אבל לא התקדמתי הרבה...

וחברים בגילי?
כולם מגוייסים רחוק
חוץ מהאקס שלי שמתגייס בשנה הבאה - אבל אני פחות מדברת איתו...

באסה הקטע עם הדשא. זה באמת בעייתי אני הייתי לוקח אוטובוס במקומך אז לעיר השכנה אפילו סתם לנקות את הראש.
לדבר עם האקס לא יתרום למצב רוחך במיוחד אם הוא הקשר היחיד כרגע, מה לגבי מסגרת כמו שירות לאומי? זה נשמע כמו פתרון די טוב להרבה מהבעיות שציינת פה; לעזור לאחרים, להכיר אנשים בגילך, לראות טבע. ואל תתייאשי במסע לעזרה מקצועית למרות שזה מייאש זה יכול לתרום הרבה בסוף.

שואל השאלה:
כן, אני בשירות לאומי.
לא, זה לא עוזר

לא, אין עיר שכנה.
אני בירושלים...

אבל תודה ❤

מה מונע ממך להחליף אז את המקום של השירות? ירושלים מלאה בטבע לפי מה שזכור לי

שואל השאלה:
ירושלים גם מלאה בפקקים

וזו שליחות,
זה מה שמונע ממני.
עברתי לשם כי הם חייבים בת שירות לפרק זמן שאי אפשר להשיג בו בת שירות.

השירות שלי מסובך, אחרי 14 ראיונות ומעל ל5 מבחנים פסיכוטכנים ויותר מדי מקומות שאמרו לי לא...
בסוף הגעתי לאן שאני ואני לא רוצה לעבור את זה שוב...

אני בתל אביב וגם פה יש הרבה פקקים אבל עדיין זה לא תירוץ את יכולה למצוא זמן ומקום לזה, לגבי השירות אז תנסי למצוא את הנקודות אור שם אני בטוח שיש כאלה. הכל עניין של פרספקטיבה וכמה את נחושה לצאת מהמצב שאת מתארת. מה התחביבים שלך? אולי יש משהו שתמיד רצית ללמוד ולא התחלת? תמיד יש עוד מה לחקור ולהנות ממנו

שואל השאלה:
אני אנסה...
אבל אין לי מצב רוח לפנות לתחביבים...
אני מרגישה כלואה בכלוב וקשורה בכבלים...

אבל מחר אני בתל אביב,
איך שם?
פעם קודמת כמעט קיבלתי התקף חרדה, אני מקווה שהפעם אהיה בסדר...

תל אביב נחמדה צריך לדעת אבל איפה לבקר שם כי ברוב המקומות החרדה באמת צפה, אני מבין אותך מאוד ובעצמי מתמודד עם מצב דומה אבל הזמן גרם לי להבין שהכלוב היחיד שאנחנו נמצאים בו זה הראש שלנו. ברגע שנסתכל החוצה במקום פנימה וננסה לתפוס את האפשרויות שהעולם מציע לנו התחושות הטובות יבואו ביחד עם זה, בינתיים צריך לגשש באפלה אבל העיקר שנגשגש. תהני מחר!