7 תשובות
ברור שהוא פוגע באחדות, ישנם אנשים שמסתכלים על זה כאכזבה ויש כאלו שבכלל רואים את זה כטעות חייו, מה שחשוב זה שאותו אדם הולך בדרך רצונו בלבד
הרבה תופסים את הדת כדרך היושר
זאת אומרת, יסתכלו על מישהו ויראו כיפה, והרושם הראשוני ישתנה בדקה, וכשאחד שמאמין והאמין כל חייו שדרך אחרת ממנו לא רציונלית ונכונה אז כמובן שהוא יגיב בצורה כה דרמטית כשאדם שהיה באותו דרך פתאום סוטה ממנה לחלוטין
הרבה תופסים את הדת כדרך היושר
זאת אומרת, יסתכלו על מישהו ויראו כיפה, והרושם הראשוני ישתנה בדקה, וכשאחד שמאמין והאמין כל חייו שדרך אחרת ממנו לא רציונלית ונכונה אז כמובן שהוא יגיב בצורה כה דרמטית כשאדם שהיה באותו דרך פתאום סוטה ממנה לחלוטין
אין פה משהו שמייחד את הדתיים. גם חילונים רבים שחוזרים בתשובה במקרים רבים זוכים ליחס שלילי מהסביבה החילונית שלהם והיחס עם המשפחה לרוב נפגע (לפחות בהתחלה).
אנשים יותר מדי בקלות רואים את הדרך שלהם כדרך הטובה היחידה ולכן מביעים ביקורת על אנשים שסוטים ממנה. יש רב שבקביעות היה מצטט את מסכת אבות "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" ומכאן מסיק שלשיטת חז"ל יש יותר מדרך ישרה אחת. (הוא כנראה לא התכוון לחילון כאחת מהן אבל זה לא מה שבאתי להדגיש).
אנשים יותר מדי בקלות רואים את הדרך שלהם כדרך הטובה היחידה ולכן מביעים ביקורת על אנשים שסוטים ממנה. יש רב שבקביעות היה מצטט את מסכת אבות "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" ומכאן מסיק שלשיטת חז"ל יש יותר מדרך ישרה אחת. (הוא כנראה לא התכוון לחילון כאחת מהן אבל זה לא מה שבאתי להדגיש).
זה נתפס כהידרדרות.
כי בדרך כלל, לא אומר כולם, בדרך כלל אבל, אדם דתי הוא אדם מוסרי, ערכי יותר, צנוע יותר, עובד על המידות שלו בתור בן אדם, בן אדם של בית, משפחתי.
בדרך כלל אחד שמדרדר וחוזר בשאלה, לא כל אחד כן? אבל בדרך כלל, מתחילים עם קעקועים שזה נגד התורה, הולכים למועדונים, מסיבות, אוכלים לא כשר, עושים מה שרוצים ועולה על רוחם שלא עשו לפני.
וכל הדברים האלו מן הסתם נגד התורה, וזו סוג של הדרדרות, כי אלו דברים שלא נותנים כלום בחיים, בסוף אדם חי 70 80 שנה, מה לוקח איתו הלאה? הנשמה זה העיקר בנו, מה אנחנו לוקחים? תורה ומצוות ומעשים טובים. לא כסף, לא קעקועים, לא מועדון, ולא בילוים.
איך אמר שלמה המלך החכם מכל אדם? הכל הבל הבלים! הכל!
מה יש לחפש בחוץ שם שאדם דתי חוזר בשאלה, לכן זה מוגדר בעיני הציבור הדתי והמתחזק או החרדי, כהדרדרות.
וברגע גם שיודעים את האמת, בתור אחד שגדל כחילוני/מסורתי ולא באמת ידעתי מה זה שבת ותורה ומה זה אלוקים לעומק, אבל ברגע שחקרתי וידעתי ואני יודע שיש ה', ומאמין בו כמה שאני יכול כדי לעשות את רצונו כרצונו ולא כרצוני, אני יודע ב-100% שהאמת זה התורה, כמו שיש לי אמא, כמו ברור כשמש שיש לי עיניים.
וברגע שגם אני וגם הציבור הדתי רואים שכאלו חוזרים בשאלה, זה כואב, צובט, כי זו הדרדרות והורסים לעצמם את העולם הבא. את הברית עם ה', את השבת.
ובסוף הם שומעים קצת שירי קדושה או שירים שגדלו עליהם והלב והנשמה שלהם מתגעגעים ורוצים לחזור חזרה, בסוף יהודי מקומו שם ולא בהבל הבלים. צריך לזכור למה אנחנו נקראים יהודים וללכת לפי דרכם של אבות אבותינו שכבר 3000 שנה רק אומרים לנו לשמור תורה ומצוות, והם גם שמרו.
לא רואה איך זה פוגע באחדות שלנו כעם.
האחדות שלנו כעם לא יכולה להיות ללא תורה.
אנחנו לא נקראים עם ישראל בכלל אם לא יהיה לנו תורה ולא נלך לפי דרכו של השם.
אז מה שקורה בעצם שמי שפוגע באחדות זה אותם אלו שחוזרים בשאלה
ההיסטוריה תמיד הייתה סביב התורה, המסורת והזהות היהודית שלנו.
בלי זה, אנחנו נהיים פשוט אוסף אנשים שחיים באותו מקום, לא עם עם בסיס משותף אמיתי.
לכן מבחינתי, התרחקות מהתורה היא הידרדרות רוחנית וזהותית.
זה לא אומר לשנוא או לזלזל באנשים שחוזרים בשאלה, כל יהודי הוא אח שלנו. אבל כן מותר לומר שלדעתנו הדרך עצמה פוגעת בבסיס שמחזיק את העם מאוחד כבר אלפי שנים.
כי בדרך כלל, לא אומר כולם, בדרך כלל אבל, אדם דתי הוא אדם מוסרי, ערכי יותר, צנוע יותר, עובד על המידות שלו בתור בן אדם, בן אדם של בית, משפחתי.
בדרך כלל אחד שמדרדר וחוזר בשאלה, לא כל אחד כן? אבל בדרך כלל, מתחילים עם קעקועים שזה נגד התורה, הולכים למועדונים, מסיבות, אוכלים לא כשר, עושים מה שרוצים ועולה על רוחם שלא עשו לפני.
וכל הדברים האלו מן הסתם נגד התורה, וזו סוג של הדרדרות, כי אלו דברים שלא נותנים כלום בחיים, בסוף אדם חי 70 80 שנה, מה לוקח איתו הלאה? הנשמה זה העיקר בנו, מה אנחנו לוקחים? תורה ומצוות ומעשים טובים. לא כסף, לא קעקועים, לא מועדון, ולא בילוים.
איך אמר שלמה המלך החכם מכל אדם? הכל הבל הבלים! הכל!
מה יש לחפש בחוץ שם שאדם דתי חוזר בשאלה, לכן זה מוגדר בעיני הציבור הדתי והמתחזק או החרדי, כהדרדרות.
וברגע גם שיודעים את האמת, בתור אחד שגדל כחילוני/מסורתי ולא באמת ידעתי מה זה שבת ותורה ומה זה אלוקים לעומק, אבל ברגע שחקרתי וידעתי ואני יודע שיש ה', ומאמין בו כמה שאני יכול כדי לעשות את רצונו כרצונו ולא כרצוני, אני יודע ב-100% שהאמת זה התורה, כמו שיש לי אמא, כמו ברור כשמש שיש לי עיניים.
וברגע שגם אני וגם הציבור הדתי רואים שכאלו חוזרים בשאלה, זה כואב, צובט, כי זו הדרדרות והורסים לעצמם את העולם הבא. את הברית עם ה', את השבת.
ובסוף הם שומעים קצת שירי קדושה או שירים שגדלו עליהם והלב והנשמה שלהם מתגעגעים ורוצים לחזור חזרה, בסוף יהודי מקומו שם ולא בהבל הבלים. צריך לזכור למה אנחנו נקראים יהודים וללכת לפי דרכם של אבות אבותינו שכבר 3000 שנה רק אומרים לנו לשמור תורה ומצוות, והם גם שמרו.
לא רואה איך זה פוגע באחדות שלנו כעם.
האחדות שלנו כעם לא יכולה להיות ללא תורה.
אנחנו לא נקראים עם ישראל בכלל אם לא יהיה לנו תורה ולא נלך לפי דרכו של השם.
אז מה שקורה בעצם שמי שפוגע באחדות זה אותם אלו שחוזרים בשאלה
ההיסטוריה תמיד הייתה סביב התורה, המסורת והזהות היהודית שלנו.
בלי זה, אנחנו נהיים פשוט אוסף אנשים שחיים באותו מקום, לא עם עם בסיס משותף אמיתי.
לכן מבחינתי, התרחקות מהתורה היא הידרדרות רוחנית וזהותית.
זה לא אומר לשנוא או לזלזל באנשים שחוזרים בשאלה, כל יהודי הוא אח שלנו. אבל כן מותר לומר שלדעתנו הדרך עצמה פוגעת בבסיס שמחזיק את העם מאוחד כבר אלפי שנים.
לגבי איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם
אוהב את התוכחות. כמו שכתוב (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ".
ונאמר (משלי כז ה): "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת". ובמסכת תמיד (כח ע"א), רבי אומר,
איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, יאהב את התוכחות, שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת
רוח באה לעולם, שנאמר (משלי כד כה): "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב". ובאר
המהרש"א, שמתוך שמקבלים את התוכחות, חוזרים למוטב, ונחת רוח באה לעולם. משל
לאדם שיש לו מראה, ומביט בה לראות אם יש דבר שלא כהוגן בפניו או על כובעו, במקום
שאינו רואהו בעצמו. ואם יראה דבר שאינו הגון, יתקן עצמו לבל יהיה ללעג וקלס בפי
הבריות. וכזה הוא עניין התוכחה, כי בדרך כלל 'אין אדם רואה חובה לעצמו' (שבת קיט ע"א),
ורק חברו המרגיש בו איזה חיסרון, מוכיחו כדי ליישר דרכיו ולתקן מעשיו. ובודאי שעליו
להחזיק לו טובה, שעל זה אמרו "וקנה לך חבר" למען שלימות נפשו, וימצא חן ושכל טוב
בעיני אלוקים ואדם. וכן אמרו באבות דרבי נתן (פרק כט), אהוב את המוכיחך, שהוא מביאך
לחיי העולם הבא, ושנא את המשבחך. [וכתב בספר ככר לאדן (דף רנב ע"א) לאו דווקא לשנוא, אלא
יתרה בו לבל יוסיף לשבחו בפניו, שאם לא כן יפרוש ממנו].
מתוך בהלכה ובאגדה
אוהב את התוכחות. כמו שכתוב (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ".
ונאמר (משלי כז ה): "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת". ובמסכת תמיד (כח ע"א), רבי אומר,
איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, יאהב את התוכחות, שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת
רוח באה לעולם, שנאמר (משלי כד כה): "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב". ובאר
המהרש"א, שמתוך שמקבלים את התוכחות, חוזרים למוטב, ונחת רוח באה לעולם. משל
לאדם שיש לו מראה, ומביט בה לראות אם יש דבר שלא כהוגן בפניו או על כובעו, במקום
שאינו רואהו בעצמו. ואם יראה דבר שאינו הגון, יתקן עצמו לבל יהיה ללעג וקלס בפי
הבריות. וכזה הוא עניין התוכחה, כי בדרך כלל 'אין אדם רואה חובה לעצמו' (שבת קיט ע"א),
ורק חברו המרגיש בו איזה חיסרון, מוכיחו כדי ליישר דרכיו ולתקן מעשיו. ובודאי שעליו
להחזיק לו טובה, שעל זה אמרו "וקנה לך חבר" למען שלימות נפשו, וימצא חן ושכל טוב
בעיני אלוקים ואדם. וכן אמרו באבות דרבי נתן (פרק כט), אהוב את המוכיחך, שהוא מביאך
לחיי העולם הבא, ושנא את המשבחך. [וכתב בספר ככר לאדן (דף רנב ע"א) לאו דווקא לשנוא, אלא
יתרה בו לבל יוסיף לשבחו בפניו, שאם לא כן יפרוש ממנו].
מתוך בהלכה ובאגדה
צודקת פשוט חבל, אנשים חושבים שבגלל שיש להם דעה מסוימת אז מי שלא כמוהם הוא פחות טוב, חבל (ליאל את צודקת כל הכבוד חחח)
לא יודעת אני מסכימה איתך שזה בחירה במסלול חיים אחר אבל אולי כי כדי להיות דתי צריך להציב לעצמך גבולות מסויימים ולעשות דברים שאתה לפעמים מתקשה בהם ולהיות חילוני זה קל יותר מהבחינה הזו
כאילו אתה משוחרר יותר כשאתה חילוני וזה כן מרשים שאדם דתי מצליח לקום לתפילה כל יום / לא לגעת בטלפון וסיגריות בשבת גם אם הוא ממש מכור / להתאפק לא לאכול שוקולד אחרי בשר...
כאילו אתה משוחרר יותר כשאתה חילוני וזה כן מרשים שאדם דתי מצליח לקום לתפילה כל יום / לא לגעת בטלפון וסיגריות בשבת גם אם הוא ממש מכור / להתאפק לא לאכול שוקולד אחרי בשר...
שאלה טובה. לפי דעתי זה תלוי מאיפה זה נובע. מעטים האנשים שזה נובע מאידיאולוגיה שלהם
אנונימי