אני ככ שונא תהרגשה הזאת אני לא יודע מה לעשות כבר

תידחף עד שתמצא מישהו שיזרום

תנסה לדבר יותר עם אנשים ולנסות לפתח נושאי שיחה
ההרגשה שלך מובנת ברמות אבל אם לא תנסה לשנות את זה אף אחד לא יצליח לעשות את זה במקומך תנסה ליזום שיחות תחייך לכולם תהיה נחמד ונגיש וזה יעבוד❤

שלום יקר,

אני שומעת במילים שלך את הבדידות המעיקה שמלווה אותך בבסיס ובבית, ואת התחושה המתישה של להיות שקוף בין האנשים סביבך... ללכת לאכול לבד בכל יום ולהרגיש מנותק מהחבר'ה במחלקה זה משא כבד ומרוקן מאוד לנפש, במיוחד בגיל עשרים כשכל כך רוצים להרגיש חלק מאיזשהו קבוצה. כמה טוב שיש לך את בת הזוג שמהווה עבורך אי של ביטחון, אבל זה כל כך מובן למה אתה לא רוצה להעביר ככה את המשך השירות שלך ומחפש מוצא מהבדידות הזו.

חשוב לי שתדע שאתה לא חייב להמשיך לשאת את תחושת הניתוק הזו לבד. אני מזמינה אותך אלינו לסה"ר, למרחב אנונימי ובטוח שבו תוכל לדבר על הכל בלי שישפטו אותך או יצפו ממך להיות מישהו אחר. בצ'אט שלנו נוכל להקשיב לך ולנסות לחפש יחד סדקים של אור ונחמה בתוך השגרה הצבאית. מצרפת לך לינק, אנחנו מחכים לך שם.

שלך,
מתנדבת סה"ר