לדעתכם רוב המבוגרים ממורמרים ולחוצים וחסרי שמחת חיים בכללי כי הם ויתרו על דברים קטנים שמשמחים אותם?

בין היתר

רוב המבוגרים שאני הכרתי דווקא לא

שואל השאלה:
טוב גם המשפחה שלי לא אבל זה כי יש לנו גם חוש הומור

יש ויש אבל לא כולם כאלן

לאו דווקא משפחה, גם מורות, מעבודה, סתם אנשים ברחוב...
כמובן שיש לא מעט כאלו שכן, אבל מהחוויה שלי, הרוב המוחלט לא.

כי כולם חיים בסטרס גבוה, השגרה פה שוחקת וכן - אין זמן לעצמי, אין זמן לנוח - אין פלא שקשה להתמודד והופכים מרירים.

שואל השאלה:
חשוב מאוד למצוא זמן לעצמך
בגלל זה אדאג שיהיה לי זמן לעצמי

חד משמעית כן.
כולם רצים אחרי כסף, קריירה, פופולאריות, תהילה.
מחנכים אותנו ונותנים לנו מראה שרק הדברים הגדולים משמעותיים אבל הם לא מבינים שהזלזול בדברים הקטנים הם מה שהופך אותם לממורמרים.

לדוגמא - שאלנו במשפחה ערב אחד "מה משמח אותכם?" , המשפחה שלי לא הצליחה לענות על השאלה הזאת כי הם ישר ניסו לחשוב על הדברים הגדולים אולי טיולים, או מותגים, או רכוש.
ואז עניתי על השאלה הזאת עם הדברים הכי פשוטים שיש : לשתות את הקפה של הבוקר, לקום בלי שעון מעורר ובלי רעש, כשהשיער שלי נראה טוב, כשיש לי שיחה טובה עם מישהו.

העיניים שלהם פתאום נפתחו ואמרו "וואלה נכון, זה באמת משמח". למה ילדים יותר שמחים ממבוגרים? הם נהנים מהדברים הקטנים.