בא לי לבכות היה לי יום קשה כי חבר טוב עזב את הארץ ובכללי קשה לי כאילו בא לי להפסיק להיות רגישה איך עושים את זה בכלל ?

אחותי זה לגמרי נורמלי לבכות בגלל זה!! וחוץ מזה מה רע בלהיות רגישה?
לגבי חבר שלך שעזב, תזכרי בזה שאם הקשר שלכם באמת מיוחד אתם תצליחו לשמור על קשר גם אם זו שיחה פעם ביום.

מבינה אותך , גם לי יש ידיד שעזב את הארץ..זה קשה..חיבוק גדול! ותזכרי שאת תמיד יכולה לשמור על קשר..אם הקשר ביניכם מספיק חשוב!!תעשו שיחות בזום , פעם ביום או בכמה ימים..אל תוותרו . ומדי פעם כשאת יכולה לאפשר לעצמך, טוסי לבקר אותו .ואני בטוחה שגם הוא יעשה ביקורים (:

את לא יכולה להפסיק להיות רגישה, אני מכיר את ההרגשה של עומס טוטאלי ולפעמים זה גורם למן הרגשה כאילו את נהרסת מבפנים,
אבל מה שאפשר לעשות זה לפרוק להורים וחצי שקרוב אלייך, האם קשה לך בכללי בגלל שאת משלבת עבודה עם לימודים? אם כן אז זה משהו שלגמרי מעמיס על הראש וניתן או לא לוותר ולהמשיך עד הסוף עד שאת מסיימת, או לראות איך את יכולה להקל על החיים שלך, צריך גם ימים שאת לא עושה כל הזמן דברים, גם לעבוד וגם ללמוד הרבה ממש לא שווה את המנטליות.

היי יקרה,
שומעת איך תחושת התסכול מציפה ומתישה אותך. מתארת לעצמי כמה ההרגשה המייאשת והמבלבלת בעקבות הנסיעה של החבר הטוב שלך יכולה לטלטל.
ואולי הבכי הוא אמצעי לפורקן ריגשי ודרך לפרוק קצת את המתחים שנצטברו אצלך.
מתארת לעצמי את התסכול להיקשר למישהו הוא נוסע כאילו פתאום הוא נעלם והקרקע נשמטת מתחת לרגלייך תלויה בין שמיים לארץ חשופה וחסרת וודאות.
נשמע שיש בך רצון לקבל עזרה ואוזן קשבת, אל תישארי עם התחושות האלה לבד,
יש לנו באתר של סה"ר צ'אט וואצאפ לשיחה אנונימית, את מוזמנת עוד הערב לעלות לשוחח עם המתנדבים שלנו, לפרוק את מה שעובר עלייך, הם שם כדי להקשיב ואולי לעזור.
תוכלי להיכנס לאתר דרך הקישור המצורף בתחתית התגובה,
את לא לבד, אנחנו כאן בשבילך,
שלך,
מתנדבת סה"ר