מה דעתכם? אתם מסכימים?

עבורי, היופי בכתיבה
לעומת דיבור ספונטני
הוא היכולת לחפור עמוק באמצעותה
מעבר לבנאלי
ולא סתם לזרוק מילה ועוד מילה
היא מבטלת את ההרגשה
שמשהו יכול להרגיש ממש גדול
וברגע שזה יוצא מפיך
זה נשמע קטן
כשצפה הרגשה עצומה
במקום לקרוא לה "עצב" או "שמחה"
היא לא קוראת
אלא מתארת אותה
כאוקיינוס שחור של דמעות
או התפרצות צבעונית חמימה

היופי בכתיבה
היא היכולת הייחודית שלה
לשמור על גודל ההרגשה
להכיל את רוחבה בתוך מגוון דימויים
מטאפורות, אנלוגיות, משפטים
היכולת להתגמש
ולהגן על הרגש מלהתנגש
בדפנות המילים
לתת להרגשה ליצור את הגבולות בעצמה
לתת למילים להיתפר סביבה
במקום לחפש ולהלביש בבגד מוכן
להניח לה להכביד
ולא לכווץ אותה למילה קלה