אני כל כך רוצה שמישהו יבין אותי, איך זה יכול להיות שאין לי עכשיו מישהו שמבין?

מבינה גם אני כזאת
מתישהו יבוע מישהו שיבין, אני מקווה

אני מבינה את זה כל כך הצורך להיות מובנת ולא נראית על ידי אף אחד אני מקווה שיום אחד תמצאי את האחד שיבין אותך ויראה אותך בדיוק בצורה שאת רוצה

ואני באמת אשמח לשמוע את מה שיושב עלייך כי אני מרגישה ככה לאחרונה ממש

זה יגיע. אני גם מרגיש ככה אבל הכי חשוב לא ליפול לדברים זמניעים. כמו סטוצים או הלכוהול ועישון. קיתור בהצלחה את מסוגלת לעבור את זה

שואל השאלה:
אני מקווה גם
איך זה אצלך עכשיו?

אני מרגישה שאני מסבירה ומסבירה, בכל פעם אני מחדשת את השפה והגישה ואת עולם הדימויים, ועדיין התגובות הן "אני לא מבין" או פרצוף של כאילו מבין אבל אני רואה שלא מבינים, כאילו, איך זה יכול להיות שזה ככה, למה זה ככה אצלי

ואז כשיש מישהו שקצת מבין אני חייבת לרסן את עצמי כדי לא להיאחז בו כדי לא להחזיק אף אחד דבר בכוח כי זה לא בריא לאף אחד מהצדדים, והם תמיד שם רק לרגע, או אמיתי או שאני כבר הוזה אותו, אבל גם אז זה לרגע ואף פעם לא סביבה קבועה ומתמשכת שמבינה
שאני מרגישה מובנת, והגיונית, וקיימת רגיל

כשיש עומס רגשי מתמשך, לפעמים נוצר גם קושי להרגיש חיבור לעצמך, למחשבות, ולמה שקורה סביבך.זה יכול להרגיש כמו ריחוק,בלבול או ניתוק,וזה כשלעצמו מבלבל ומפחיד, כי הוא גורם לתחושה שאת "לבד בתוך זה". הקושי המרכזי בחוויה הזו הוא שהיא לא תמיד ניתנת להסבר ברור או מסודר, כי קשה להעביר לאחרים את העומק או האופי של מה שמרגישים מבפנים.אבל עצם העובדה שקשה להסביר את זה לא מפחיתה מהמשמעות או מהעוצמה של מה שאת חווה.זו חוויה שמכבידה מאוד על הנפש, במיוחד כשהיא נמשכת לאורך זמן, והיא ראויה להתייחסות רצינית ולא להתמודדות לבד.

אני במצב לא ממש טוב האמת. אם זה הצבא וזה שאני רוצה זוגיות ואם זה שבגלל פרידה שאומנם לא היה קשר אבל קרוב מאוד לזה. ואם זה שאני פשוט לא מרגיש שבוחרים בי באמת. אני דווקא כן מאוד פיתחתי את עצמי אבל יש משהו שאני עושה והוא לא כזה טוב. בגלל שאני רוצה יחס וזוגיות אז יוצא שאני מדבר עם בנות אבל אז מפוצץ את זה אחרי יומים. אם זה בגלל שאני לא באמת מרגיש משהו ובגלל שזה מרגיש לי כאילו אני עדין לא יכול להמשיך הלאה כי אני עדין אוהב את הקודמת וזהו לא הוגן להן.