5 תשובות
תנסה לשנות את המסגרת ולצאת למקומות שונים.
אם אתה מרגיש שאתה מנסה להידחף יותר מידי, הם לא חייבים להיות חברים שלך
אם אתה מרגיש שאתה מנסה להידחף יותר מידי, הם לא חייבים להיות חברים שלך
כאילו אתה מחשיב את עצמך כחסר ביטחון? אומרת בתור מישהי שיהיה לה חוסר ביטחון והיה לי קושי ביצירת קשרים חברתיים ועכשיו יותר קל לי אבל המלצה שלי תלמד על ביטחון עצמי על התפתחות אישית וזה יעזור לך מאוד וגם תלך לקורסים שמעניינים אותך שוב לא יודעת מה מעניין אותך כי אז במסגרת תכיר אנשים עם מכנה משותף וגם קל יותר לפנות ולהכיר אנשים במסגרות ועצה שלי שלמדתי בהתפתחות אישית לגבי אי שייכות זה נובע מהמון דברים אבל אני לא זוכרת הכל אבל ממה שזכרתי נתנו שלוש כלים פרקטיים
ביטוי עצמי לדבר
מכנה משותף
היה עוד אחד שכחתי אנסה להיזכר אבל גם תשאל אנשים הרבה שאלות אנשים אוהבים לדבר על עצמם הרבה חחח :)
ביטוי עצמי לדבר
מכנה משותף
היה עוד אחד שכחתי אנסה להיזכר אבל גם תשאל אנשים הרבה שאלות אנשים אוהבים לדבר על עצמם הרבה חחח :)
אני חושבת שכדאי שתלך לטיפול פסיכולוגי ותדבר על כל מה שמציף אותך ומה שמפריעה לך
אל תחשוב ככה זה לא נכון אתה לא כישלון אתה הצלחה! יש לך עבודה ואתה מלומד ועשית שירות לאומי למרות שלא גייסו אותך זה רק מראה כמה אתה אדם עם לב.
וחברים תמיד אפשר למצוא, תמצא עוד אנשים בעבודה אולי שגם שומעים את אותם הזמרים
וחברים תמיד אפשר למצוא, תמצא עוד אנשים בעבודה אולי שגם שומעים את אותם הזמרים
הי לך,
נתקלתי בפוסט שלך והיה לי חשוב להגיב.
ממה ששיתפת נשמע שאתה נמצא באיזשהו שלב של חיפוש עצמי, שבגיל 22 עדיין יכול להיות חלק מתהליך התבגרות רגיל וטבעי.
מהתיאור בפוסט נדמה שאתה מכיר את עצמך לא רע בכלל, וההספקים שלך לגמרי מרשימים. לפחות לאדם מבחוץ, אבל מבינה שאולי אתה לא רואה את הדברים באותה צורה...
מתארת לעצמי שכל ההישגים בעולם יכולים להיראות חסרי משמעות וערך כשאתה מרגיש לבד...
מקווה שמתישהו יגיע זמן שתוכל להתגאות בהם כי הם שלך ובזכותך גם אם אין מי שיעריך את זה כרגע.
לפעמים לשתף אדם נוסף במה עובר עליך יכול לעזור ולהקליל את הרגע.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ורציתי להזמין אותך, אם מתאים, להמשיך ולשתף במחשבות וברגשות, בצ'אט אנונימי במרחב בטוח ומכיל וללא שיפוטיות (קישור מצורף)
מאחלת לך שיגיעו ימים בהם תוכל להרגיש אחרת ושתמצא את האנשים שיעשו לך טוב.
שלך,
מתנדבת סה"ר
נתקלתי בפוסט שלך והיה לי חשוב להגיב.
ממה ששיתפת נשמע שאתה נמצא באיזשהו שלב של חיפוש עצמי, שבגיל 22 עדיין יכול להיות חלק מתהליך התבגרות רגיל וטבעי.
מהתיאור בפוסט נדמה שאתה מכיר את עצמך לא רע בכלל, וההספקים שלך לגמרי מרשימים. לפחות לאדם מבחוץ, אבל מבינה שאולי אתה לא רואה את הדברים באותה צורה...
מתארת לעצמי שכל ההישגים בעולם יכולים להיראות חסרי משמעות וערך כשאתה מרגיש לבד...
מקווה שמתישהו יגיע זמן שתוכל להתגאות בהם כי הם שלך ובזכותך גם אם אין מי שיעריך את זה כרגע.
לפעמים לשתף אדם נוסף במה עובר עליך יכול לעזור ולהקליל את הרגע.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ורציתי להזמין אותך, אם מתאים, להמשיך ולשתף במחשבות וברגשות, בצ'אט אנונימי במרחב בטוח ומכיל וללא שיפוטיות (קישור מצורף)
מאחלת לך שיגיעו ימים בהם תוכל להרגיש אחרת ושתמצא את האנשים שיעשו לך טוב.
שלך,
מתנדבת סה"ר