אנשים עם ocd, איך זה מתבטא אצליכם?

לי אין אבל מכירה כאלה שיש להם בצורות ממש ממש חמורות
אבל זה לא משנה זה לא מתבטא אצל כולם בדיוק אותו דבר ואם יש לך דברים דומים אצל אחרים לא אומר בהכרח שיש לך
למי שאני מכירה נגיד הוא לא יכול להיכנס להתקלח כי הוא בטוח שאם הוא יתקלח יקרה משהו למישהו קרוב
ועד לא מזמן הוא לא יכל להיכנס לבית של עצמו כי הוא האמין שאם הוא יכנס מישהו מהמשפחה שלו ימות
והוא לא יכול לשמור מכתבים אצלו (לא הבנתי כל כך למה עדיין)
והוא חייב שהשיער שלו יהיה מסודר בצורה מסוימת וכל רגע בודק את זה

שואל השאלה:
האמת שאני לא משווה את עצמי לאחרים בקטע הזה, פשוט יש דברים שאני מבינה לבד שהם לא תקינים וזה ממש מעין טקסים כאלה
והרבה פעמים גם העירו לי על זה ולפעמים גם נהיית מבוכה אבל אני עדיין מרגישה חייבת לעשות את זה

אבל זה לא מוגזם כמו זה שתיארת

קשוח , קשוח ברמות
הרבה אנשים חושבים שזה להיות קפדני ומסודר וחייב שהכל יהיה מתוקתק
אבל לא
ocd זה לחיות עם חוסר מנוחה
המוח לא מפסיק לרצות לקבל וודאות לגבי דברים
למרות שמצאת וודאות , המוח ישבור את הוודאות כדי לקבל שוב ושוב ושוב
הבעיה שזה תמיד נשבר איכשהו
זה מעגל נורא מתיש
וכשזה מתערבב עם חרדה אז בכלל מסיבה

אני חושבת שכדאי לך לספר את זה למישהו כי טקסים זה חלק מocd יש מצבים שמטקסים זה כבר עובר למחשבה וזה קשוח יותר

אצלי נגיד אני חייבת לעשות את אותם הדברים אותו דבר עם לא אני משתגעת או נגיד אני רואה סדרה בטלפון אני צריכה להסתכל על השעה ואז על הבטריה ואז להסתכל על הבטריה ועל השעה ואז אחרי זה ביחד אבל נגיד זה חייב להיות מושלם ואני צריכה לעשות את זה כמה פעמים עד שהמוח שלי נרגע או נגיד אני נותנת מכה ביד אני גם צריכה ביד השניה אותו דבר זה משגע

חוקים קטנים ביום יום כמו לעשות משהו מספר זוגי של פעמים גורם לו להתבטל בגלל זה צריך לדאוג תמיד שאם עושים משהו בטעות פעמיים או ארבע פעמים או מספר כזה זוגי תמיד לעשות עוד פעם שיהיה מספר אי זוגי זוגי, להסתכל באופן ישר לגמרי על ארבע כיוונים כל פעם שעוזבים מקום, וכל מיני כאלה גם בתקופות מסוימות מחשבות טורודניות שמפחידות וגורמות לי לנסות לדמיין את הסיטואציה ובעצם להחליט אם זה באמת משהו אמיתי או לא, אבל בדרך כלל מרגיע אותי לזמן קצר ואחרי זה זה עוד פעם עולה ואני מפחדת.

אין לי אבחנה של ocd, כמוך, אבל כן היו לי התנהגויות אובססיביות-קומפולסיביות לאורך החיים. המרכזיות שבהן היו:

1. בגילאים 6-8 בערך, היה לי פחד ממכשפות שחשבתי שגרות בבית שלי ועוקבות אחריי. כדי שהן לא יתפסו אותי הייתי עושה כל מיני דברים (לא דורכת על מקומות ספציפיים ברצפה, עושה דברים בסדר מסויים ולא בסדר אחר, רצה כמה שיותר מהר מהשירותים לחדר שלי עם כמה שפחות נגיעות ברצפה, עומדת מאחורי הדלת ומחזיקה את הידית וסופרת שניות עד שזה "בטוח", מעמידה פנים שאני ישנה ולא פותחת עיניים למקרה שהמכשפות בחדר שלי ומסתכלות עליי, וכל מיני דברים כאלה).

2. בגילאים 9-12 בערך, היה לי צורך כפייתי לגעת בפינות של חפצים. להעביר את היד כמה פעמים על מסגרת של חלון, על קצה של שולחן, על ידית של דלת, על האף שלי, על הברכיים שלי, על קצות האצבעות שלי, על מתלה, על סימניות של ספרים, על קצוות של מדפים, על הרגליים של השולחן בבית הספר, וכו' וכו' וכו'. לא היו מלוות לדחפים האלה מחשבות טורדניות כלשהן, אבל הייתי מרגישה צורך מאוד חזק לגעת בחפצים האלה, קצת כמו "גירוד" במוח, ורק אחרי שהייתי עושה את זה הייתי מרגישה הקלה. זה דיי עבר עם הזמן, אבל עדיין קיים במידה כלשהי, וככל שאני חושבת על זה יותר, זה נעשה מציק יותר וחזק יותר.

3. בשנים האחרונות אני שומרת כל מיני רשימות וטבלאות וסטטיסטיקות על עצמי. אני מתעדת כל מיני דברים, גם בטקסט וגם בתמונות, ועוקבת אחרי מגמות ושינויים.

4. יש לי נטייה להיכנס למעגלי ספק רקורסיביים בקשר למה אמיתי ומה לא, האם אני מניפולטיבית, האם אני משקרת לעצמי ולאחרים, האם אני מנסה להשיג תשומת לב בדרך לא מודעת, האם אני אדם רע, האם אני פתטית וילדותית, האם אני מעמידה פנים כדי לקבל תשומת לב בלי לדעת שאני עושה את זה, וכו'. זה דיי התחזק בחודשים האחרונים.

5. יש כל מיני התנהגויות בעייתיות שלי שמתקבעות בצורה טקסית, ואז אני חייבת לבצע אותן גם כשהן לא תורמות לי בכלום, ורק פוגעות בי. למשל, במשך יותר משנה פגעתי בעצמי כמה פעמים בשבוע (בהתחלה 3 פעמים, ואז 4, ואז 5, ואז 6), בלי שעשיתי את זה מתוך מצוקה רגשית. זה פשוט התקבע בתור טקס שצריך לקרות מספר מסויים של פעמים בשבוע, בשעה מסויימת, עם מספר חתכים מסויים, ובכל פעם גם תיעדתי את הפגיעה בצילום ובטבלת תדירות וחומרה. הפסקתי לגמרי עם הפגיעות האלה לפני כמה חודשים (דיי בבת אחת), אבל מצאתי לעצמי סימפטום אחר להיאחז בו.

6. הייתה תקופה שהיו פשוט קופצות מחשבות מפחידות למוח שלי, שהיו קשורות בדרך כלל לפגיעה בעצמי (אבל לא רציתי לפגוע בעצמי), כמו "אני רוצה למות" או "אני רוצה לפגוע בעצמי" או תמונות ויזואליות של דרכים לפגוע בעצמי וכו'. זה היה פשוט קורה בבת אחת, באמצע שאני עושה דברים אחרים, והייתי מנערת את הראש כדי "לסלק את המחשבה" וגם אומרת לעצמי בראש "אני לא רוצה למות" כדי לנטרל אותה.

אני מודעת לזה שהרבה מהדברים האלה נשמעים כמו ocd, אבל יכול להיות שתיארתי אותם בצורה מוגזמת וקיצונית. בפועל הייתי בטיפול לאורך הרבה מהזמן הזה, ולא קיבלתי אבחנה של ocd אף פעם, כנראה מסיבה טובה.

^ נשמע הרבה מאוד כמו אוסידי חייבת להגיד, כדאי לך ללכת לפסיכולוגית ופסחכיאטרית מתמחה בנושא, אם את בצפון יש לי המלצות בתור מישהי מאובחנת, אם לא ניסית טיפול אף פעם וזה זה זה יכול להקל עלייך מאוד.

^תודה על הדאגה, אני מעריכה את זה :)
אני מטופלת על ידי פסיכולוגית ופסיכיאטר בגלל בעיה אחרת, וכרגע לא כל כך סובלת מאף אחד מהדברים שציינתי למעלה, אז אני מניחה שכרגע אין טעם לאבחן/לטפל ספציפית ב-ocd. אבל אם משהו יחמיר בהמשך או יפגע לי בתפקוד, אני מסכימה שבאמת כדאי לעשות עם זה משהו