10 תשובות
הדבר העיקרי שאני יכול להגיד שזה שעדיף לחיות בשביל מי שעוד חי ולשמוח שהיא לא סובלת יותר ונמצאת במקום טוב יותר.
כן אוסיף שלמרות שזה לא לגמרי נעשה קל יותר או עצוב פחות, זה טיפונת משפיע פחות ביום יום על המצב הריגשי ככל שהזמן עובר. תני לזה זמן. באמת. כרגע תחיי את העצב שלך אבל אל תתני לו להשתלט על כולך. תביני שאת עוד פה. חיה. ויש לך עוד שנים רבות. ומתישהו בעתיד הרחוק כשתעברי הלאה - את עוד תפגשי אותה מחייכת ונותנת לך חיבוק ענק.
כן אוסיף שלמרות שזה לא לגמרי נעשה קל יותר או עצוב פחות, זה טיפונת משפיע פחות ביום יום על המצב הריגשי ככל שהזמן עובר. תני לזה זמן. באמת. כרגע תחיי את העצב שלך אבל אל תתני לו להשתלט על כולך. תביני שאת עוד פה. חיה. ויש לך עוד שנים רבות. ומתישהו בעתיד הרחוק כשתעברי הלאה - את עוד תפגשי אותה מחייכת ונותנת לך חיבוק ענק.
משתתפת בצערך
קודם כל את מהממת. שום דבר פה לא צריך לגרום לך להרגיש אשמה.
את לא עשית שום דבר לא בסדר!, את הדקות והימים האחרונים שלה היא בילתה עם הנכדה שהיא כלכך אוהבת. אני בטוחה שזו הדרך הכי טובה שהיא הרגישה שהיא רוצה ללכת בה. ליד המשפחה.
את נשמעת מקסימה וזה לגמרי לגמרי בסדר שלפעמים לא יהיה לך הכי כוח ללכת!, את לא יכלת לדעת שזה יום לפני שהיא נפטרה, ורק על זה שהלכת איתה זה מתאר איזה מדהימה את ואיזה נכדה טובה היית.
לפעמים אין כוח לצאת מהבית, או להתקשר לסבא וסבתא, או ללכת אליהם, וזה לגמרי בסדר שלא היה לך כוח ללכת איתה.
וגם לפני שהיא נפטרה את היית איתה ועזרת לה, והיא חייכה אלייך.
רגע לפני שהיא נפטרה היא הרגישה אהובה. זה מה שחשוב!.
את בילית איתה כל רגע שיכלת, ועשית מעל ומעבר.
ולגבי מה שאת מרגישה לגבי זה שהיא נפטרה, אין מה לעשות לגבי זה. לאבד אדם קרוב זה הדבר הכי כואב שיש, והתקופה הקרובה בחיים שלך כנראה תהיה מאוד קשה, גם מבחינה משפחתית שכולם באבל, וגם את. את גם באבל.
וזה בסדר איך שאת מרגישה וזה ממש ממש נורמאלי.
לאט לאט את תתחילי להתרגל למצב הקשוח והעצוב הזה. אבל לא באמת תהיה לך ברירה את תתרגלי לזה בין אם תרצי ובין אם לא. ותזכרי שהכל יהיה בסדר וזו כרגע רק תקופה מאוד קשה.
ולגבי הבית בהתחלה יהיה לך קשה לחזור לבית, או למקלחת שהיא נפטרה בהם, אבל שוב לאט לאט לא תהיה לך באמת ברירה ותצטרכי להתמודד עם זה
אם את צריכה הפרטי שלי פתוח, ואני משתתפת בצערך, יהי זכרה ברוך
את לא עשית שום דבר לא בסדר!, את הדקות והימים האחרונים שלה היא בילתה עם הנכדה שהיא כלכך אוהבת. אני בטוחה שזו הדרך הכי טובה שהיא הרגישה שהיא רוצה ללכת בה. ליד המשפחה.
את נשמעת מקסימה וזה לגמרי לגמרי בסדר שלפעמים לא יהיה לך הכי כוח ללכת!, את לא יכלת לדעת שזה יום לפני שהיא נפטרה, ורק על זה שהלכת איתה זה מתאר איזה מדהימה את ואיזה נכדה טובה היית.
לפעמים אין כוח לצאת מהבית, או להתקשר לסבא וסבתא, או ללכת אליהם, וזה לגמרי בסדר שלא היה לך כוח ללכת איתה.
וגם לפני שהיא נפטרה את היית איתה ועזרת לה, והיא חייכה אלייך.
רגע לפני שהיא נפטרה היא הרגישה אהובה. זה מה שחשוב!.
את בילית איתה כל רגע שיכלת, ועשית מעל ומעבר.
ולגבי מה שאת מרגישה לגבי זה שהיא נפטרה, אין מה לעשות לגבי זה. לאבד אדם קרוב זה הדבר הכי כואב שיש, והתקופה הקרובה בחיים שלך כנראה תהיה מאוד קשה, גם מבחינה משפחתית שכולם באבל, וגם את. את גם באבל.
וזה בסדר איך שאת מרגישה וזה ממש ממש נורמאלי.
לאט לאט את תתחילי להתרגל למצב הקשוח והעצוב הזה. אבל לא באמת תהיה לך ברירה את תתרגלי לזה בין אם תרצי ובין אם לא. ותזכרי שהכל יהיה בסדר וזו כרגע רק תקופה מאוד קשה.
ולגבי הבית בהתחלה יהיה לך קשה לחזור לבית, או למקלחת שהיא נפטרה בהם, אבל שוב לאט לאט לא תהיה לך באמת ברירה ותצטרכי להתמודד עם זה
אם את צריכה הפרטי שלי פתוח, ואני משתתפת בצערך, יהי זכרה ברוך
וואו כל כך עצוב לי לשמוע, גרמת לי להרגיש את הכאב כאילו הייתי שם.. חיבוק ענק❤
אני יודעת שאת כל כך בהלם ולא מצליחה לתפוס את המציאות,
לא יודעת מה לעשות עם עצמך ולא יודעת איך להכיל את הכאב.
מה שכתבתי זה עזרה ראשונה נפשית בדיוק לתקופות כאלה ממש ממליצה ליישם:
שאת לא עומדת בכאב,
שהכל מתפרק,
תחיי כל רגע ותהיי בו בלי להתפזר עם מחשבות על העבר או העתיד,
תהיי כאן ועכשיו.
רק כאן ועכשיו.
המחשבות והזכרונות הם הטריגר הכי גדול.
תזכרי את צריכה לשרוד את הרגע הזה, לא את מחר.
ממש הרגע הזה שקורה עכשיו.
רגע אחרי רגע תהיי נוכחת.
שאת מתפזרת עם המחשבות ומרגישה חרדה:
שימי יד על הבטן והחזה, תנשמי לאט ותתרכזי בעלייה והירידה של הגוף.
תעסיקי את עצמך במשהו שתצטרכי להתרכז בו.
תאכלי משהו מנחם בלי להרגיש אשמה.
תשמעי מוזיקה, זה מרפא את הנפש.
(לא דכאונית או עצובה)
מרגישה חרדה? כנסי למקלחת חמימה.
צריכה לבכות? תבכי,
אבל לא להיכנס ללופ של מחשבות
זה מציל מהתמוטטות.
תזכרי עוצמת הכאב היא זמנית, אפילו שזה ממש לא נראה הגיוני עכשיו בשום צורה.
זה לא לנצח זאת תקופה.
אני יודעת שזה נראה עכשיו שחרב עלייך העולם, אני יודעת, אני באמת יודעת.
בתור מישהי שמחוץ לסערה שלך ומכירה את זה, המציאות שלך תחזור לקדמותה, את תלמד לחיות לצד הכאב והגעגוע.
לוקח זמן לעכל, לוקח זמן להשלים עם זה, לוקח זמן לכאב ולגעגוע לרדת, אבל זה יקרה למרות שזה לא נראה בכלל אפשרי עכשיו.
את לא צריכה להבין איך החיים ממשיכים את רק צריכה להיות נוכחת כל רגע מחדש.
אני ממליצה לך עוד כמה חודשים ללכת לטיפול בתנועות עיניים emdr הוא מאוד טוב ויעיל לטראומות גם תטא הילינג ממש מומלץ.
אני יודעת שאת כל כך בהלם ולא מצליחה לתפוס את המציאות,
לא יודעת מה לעשות עם עצמך ולא יודעת איך להכיל את הכאב.
מה שכתבתי זה עזרה ראשונה נפשית בדיוק לתקופות כאלה ממש ממליצה ליישם:
שאת לא עומדת בכאב,
שהכל מתפרק,
תחיי כל רגע ותהיי בו בלי להתפזר עם מחשבות על העבר או העתיד,
תהיי כאן ועכשיו.
רק כאן ועכשיו.
המחשבות והזכרונות הם הטריגר הכי גדול.
תזכרי את צריכה לשרוד את הרגע הזה, לא את מחר.
ממש הרגע הזה שקורה עכשיו.
רגע אחרי רגע תהיי נוכחת.
שאת מתפזרת עם המחשבות ומרגישה חרדה:
שימי יד על הבטן והחזה, תנשמי לאט ותתרכזי בעלייה והירידה של הגוף.
תעסיקי את עצמך במשהו שתצטרכי להתרכז בו.
תאכלי משהו מנחם בלי להרגיש אשמה.
תשמעי מוזיקה, זה מרפא את הנפש.
(לא דכאונית או עצובה)
מרגישה חרדה? כנסי למקלחת חמימה.
צריכה לבכות? תבכי,
אבל לא להיכנס ללופ של מחשבות
זה מציל מהתמוטטות.
תזכרי עוצמת הכאב היא זמנית, אפילו שזה ממש לא נראה הגיוני עכשיו בשום צורה.
זה לא לנצח זאת תקופה.
אני יודעת שזה נראה עכשיו שחרב עלייך העולם, אני יודעת, אני באמת יודעת.
בתור מישהי שמחוץ לסערה שלך ומכירה את זה, המציאות שלך תחזור לקדמותה, את תלמד לחיות לצד הכאב והגעגוע.
לוקח זמן לעכל, לוקח זמן להשלים עם זה, לוקח זמן לכאב ולגעגוע לרדת, אבל זה יקרה למרות שזה לא נראה בכלל אפשרי עכשיו.
את לא צריכה להבין איך החיים ממשיכים את רק צריכה להיות נוכחת כל רגע מחדש.
אני ממליצה לך עוד כמה חודשים ללכת לטיפול בתנועות עיניים emdr הוא מאוד טוב ויעיל לטראומות גם תטא הילינג ממש מומלץ.
ממליצה ממש לשמוע את התדר שצירפתי, הוא מכניס את הגוף לרגיעה עמוקה ומרדים.
תשמעי אותו שאת שוכבת בחדר חשוך תעצמי עיניים, שימי יד על החזה ויד על הבטן, תנשמי לאט ותתרכזי בעליה והירידה של הגוף.
זה הציל אותי הרבה
תשמעי אותו שאת שוכבת בחדר חשוך תעצמי עיניים, שימי יד על החזה ויד על הבטן, תנשמי לאט ותתרכזי בעליה והירידה של הגוף.
זה הציל אותי הרבה
שואל השאלה:
תודה רבה לכולם. ואני אנסה לשמוע את התדר הזה גם. יש את זה בספוטיפיי?
תודה רבה לכולם. ואני אנסה לשמוע את התדר הזה גם. יש את זה בספוטיפיי?
אנונימית
בשמחה❤
התדר קיים בספוטיפיי מצרפת לך קישור
התדר קיים בספוטיפיי מצרפת לך קישור
ממליצה לשמוע בעוצמה הזאת
עוד משהו, כתבת שאת צריכה להיות חזקה בשביל אמא שלך, זה מצב מאוד קשה כמעט בלתי אפשרי.
תזכרי את בן אדם בדיוק כמוה, אירוע טראומטי משפיע על שתיכן באותה מידה.
את אנושית, להדחיק אבל וכאב זה לא אנושי.
כשמנסים להיות חזקים מדי עבור מישהו אחר האבל נדחק פנימה ומתפרץ בצורה קשה יותר מאוחר יותר.
מותר לכן להתמוטט יחד ולהחזיק אחת את השנייה.
להגיד לעצמך שאת צריכה לא להתמוטט ולהיות חזקה בשבילה זה לא אנושי, עברת אירוע טראומטי מאוד בדיוק כמוהה, את צריכה להוציא את הכאב ולעבד מה שחווית זה חשוב מאוד!
לגבי הבית:
לא חוזרים לבית לכל החיים, חוזרים לבית בשביל להכין כוס תה או לשתות מים ואז חוזרים לבית בשביל לישון שעה וכו'
מפרקים את הבלתי אפשרי לחתיכות קטנות שאפשר להכיל, לאט לאט בהדרגה ובליווי של מטפל.
כדאי לך לשקול פנייה לעמותות שיכולות לעזור.
כמו "בשביל החיים" או לקבל סיוע נפשי דרך הקופת חולים כבר עכשיו בשלב מוקדם.
דבר אחרון:
תהיי סלחנית כלפי עצמך.
האשמה שאת מרגישה היא רגש אנושי,
אבל תזכרי היא לא מבוססת על המציאות.
עשית כמיטב יכולתך בתנאים בלתי אפשריים.
מאוד הגיוני וכמעט בלתי אפשרי שלא תרגישי אשמה וחרטה אחרי אירוע טראומטי, אבל תזכרי רגשות אשמה עושים רע מאוד לנפש.
אין דרך להחזיר את הגלגל לאחור, היא כבר למעלה במקום טוב, איפה שהיא צריכה להיות.
חווית איתה הרבה שנים של קשר מדהים, היא נפרדה ממך בחיוך, היית בשבילה עד הרגע האחרון וניסית להציל אותה.
"חיים ומוות בידי שמיים"
זה מה שהיה צריך לקרות עד כמה שזה נוראי וכואב.
חיבוק❤
תזכרי את בן אדם בדיוק כמוה, אירוע טראומטי משפיע על שתיכן באותה מידה.
את אנושית, להדחיק אבל וכאב זה לא אנושי.
כשמנסים להיות חזקים מדי עבור מישהו אחר האבל נדחק פנימה ומתפרץ בצורה קשה יותר מאוחר יותר.
מותר לכן להתמוטט יחד ולהחזיק אחת את השנייה.
להגיד לעצמך שאת צריכה לא להתמוטט ולהיות חזקה בשבילה זה לא אנושי, עברת אירוע טראומטי מאוד בדיוק כמוהה, את צריכה להוציא את הכאב ולעבד מה שחווית זה חשוב מאוד!
לגבי הבית:
לא חוזרים לבית לכל החיים, חוזרים לבית בשביל להכין כוס תה או לשתות מים ואז חוזרים לבית בשביל לישון שעה וכו'
מפרקים את הבלתי אפשרי לחתיכות קטנות שאפשר להכיל, לאט לאט בהדרגה ובליווי של מטפל.
כדאי לך לשקול פנייה לעמותות שיכולות לעזור.
כמו "בשביל החיים" או לקבל סיוע נפשי דרך הקופת חולים כבר עכשיו בשלב מוקדם.
דבר אחרון:
תהיי סלחנית כלפי עצמך.
האשמה שאת מרגישה היא רגש אנושי,
אבל תזכרי היא לא מבוססת על המציאות.
עשית כמיטב יכולתך בתנאים בלתי אפשריים.
מאוד הגיוני וכמעט בלתי אפשרי שלא תרגישי אשמה וחרטה אחרי אירוע טראומטי, אבל תזכרי רגשות אשמה עושים רע מאוד לנפש.
אין דרך להחזיר את הגלגל לאחור, היא כבר למעלה במקום טוב, איפה שהיא צריכה להיות.
חווית איתה הרבה שנים של קשר מדהים, היא נפרדה ממך בחיוך, היית בשבילה עד הרגע האחרון וניסית להציל אותה.
"חיים ומוות בידי שמיים"
זה מה שהיה צריך לקרות עד כמה שזה נוראי וכואב.
חיבוק❤
ואוו... הצלחת להעביר בטקסט את כל הכאב ואני קורא את זה בהתרגשות עם דמעות. ממש מצטער שאת עוברת את זה.
נראה שסבתך עברה שנתיים לא קלות פיזית ורפואית, אבל היא היתה בסביבה של משפחה מאוד אוהבת ותומכת, שעזרה לה לעבור בצורה קלה יותר את השנתיים האלו.
זה לא מובן מאליו המעורבות שלך כנכדה בטיפול בסבתא. תנסי להפסיק לחשוב על זה שאולי זלזלת בה ותחשבי על כך שהיא חייכה אלייך במקלחת האחרונה שלה. זו בעצם הפרידה האחרונה שלה מהחיים- כשהיא נמצאת ליד נכדה אוהבת שעוזרת לה ומחייכת בהשלמה ופרידה.
את ממש מהממת וברור לגמרי שאת עכשיו מתגעגעת ולא יודעת איך החיים ממשיכים. זה באמת לא קל וצריך לעזור הרבה כוחות פנימיים בשביל זה.
תנסי לחשוב שסבתא היתה מבקשת לראות אותך ממשיכה את חייך מאושרת ומצליחה. תנסי לממש את הבקשה הזו- תמכי באמא, אבל גם תשתדלי לשהות בקירבת חברים וחברות שעושים לך אנרגיות טובות ותמשיכי לעשות דברים שאת אוהבת.
עם הזמן, תצליחי לעבור הלאה. אל תדאגי, את לא תשכחי אף פעם את סבתא והיא חלק מהתהליך של גיבוש האישיות שלך כאדם בוגר.
שולח לך המון חיבוקים.
נראה שסבתך עברה שנתיים לא קלות פיזית ורפואית, אבל היא היתה בסביבה של משפחה מאוד אוהבת ותומכת, שעזרה לה לעבור בצורה קלה יותר את השנתיים האלו.
זה לא מובן מאליו המעורבות שלך כנכדה בטיפול בסבתא. תנסי להפסיק לחשוב על זה שאולי זלזלת בה ותחשבי על כך שהיא חייכה אלייך במקלחת האחרונה שלה. זו בעצם הפרידה האחרונה שלה מהחיים- כשהיא נמצאת ליד נכדה אוהבת שעוזרת לה ומחייכת בהשלמה ופרידה.
את ממש מהממת וברור לגמרי שאת עכשיו מתגעגעת ולא יודעת איך החיים ממשיכים. זה באמת לא קל וצריך לעזור הרבה כוחות פנימיים בשביל זה.
תנסי לחשוב שסבתא היתה מבקשת לראות אותך ממשיכה את חייך מאושרת ומצליחה. תנסי לממש את הבקשה הזו- תמכי באמא, אבל גם תשתדלי לשהות בקירבת חברים וחברות שעושים לך אנרגיות טובות ותמשיכי לעשות דברים שאת אוהבת.
עם הזמן, תצליחי לעבור הלאה. אל תדאגי, את לא תשכחי אף פעם את סבתא והיא חלק מהתהליך של גיבוש האישיות שלך כאדם בוגר.
שולח לך המון חיבוקים.