השפה מגבילה את התוכן או מוגבלת לתוכן?

השפה מוגבלת לתוכן?
זה מה שאומר ההיגיון שלי
אבל שאלה מעניינת

השפה מוגבלת לתוכן

גם וגם, אני חושבת
לא נראלי שזה סותר

הנטיה הראשונית שלי הייתה לומר שהיא מגבילה את התוכן, כי אני רואה את התוכן כעיקר: אוקיינוס רחב ושופע ועמוק, ואת השפה ככלי ואמצעי להעביר איתו תוכן. כמו לכלי יש לה מגבלות והיא ממסגרת לתחומיה את התוכן.
לדעתי היא לעולם לא תהיה מסוגלת להכיל את כולו ולשמור על צורתו, תמיד המשמעות עשירה וזולגת לצדדים מגבולות השפה.

בנוסף, השפה מוגבלת לתוכן, כי מאחר והיא כלי היא די כלום בלי מה שהיא מכילה. התוכן לא מגביל את השפה אלא הפוך, לשפה אין ערך ללא התוכן, פוטנציאל ריק.
כמו כלי בלתי נראה, שרק כששופכים לתוכו משמעות צבעונית נחשפת צורתו

מקווה שהבנתי נכון את השאלה!

שואל השאלה:
אך אם השפה מגבילה את התוכן, לא יכול להיות התוכן משהו שלא קיים בשפה, כלומר היא לא יכולה להיות כלי של מה שלא בתוכה.

זה מה שמערער את הרעיון שהשפה רק מתארת מציאות קיימת
אם משהו באמת לחלוטין מחוץ לשפה, אולי בכלל אי אפשר לחשוב עליו, לזהות אותו או לתקשר אותו כתוכן אבל אפשר לטעון שיש הבדל בין לחוות משהו לבין לנסח אותו, מוזיקה, פחד פתאומי או אהבה יכולים להתקיים כחוויה גם בלי מבנה מילולי מלא השפה אז לא יוצרת את עצם התוכן, אלא את היכולת לייצב, להגדיר ולהעביר אותו.
בקיצור יכול להיות שהתוכן קיים באופן גולמי לפני השפה, אבל רק בתוך השפה הוא הופך למחשבה ברורה ומודעת לעצמה.