אז משהו שאני ממשיכה לחשוב עליו

זה שווה

מכל תרופה טובה שנגמרה אנחנו לומדים דברים וצומחים מזה והכל טוב לא כל משהו טוב נועד להשאיר לנצח לפעמים זה נועד רק בשביל להשאיר בנו איזה חותם וללכת

אני חושב שזה טוב להיפגע. צריך את זה בשביל ללמוד ואנחנו לא אמורים להפסיק לעשות טעויות ולהיכשל, רק להבין איך אנחנו מתמודדים עם חוסר ההצלחה. זה מה שאני מספר לעצמי לפחות

שווה בעיניי

מה עדיף? להיות עצוב לנצח? יש תקופות טובות ושמחות בחיים ותמיד יש עצובות גם.

ממש כמו שלכל עליה יש ירידה