לחזור או לא

אוקיי.
יש איזה מישהו יצאנו איזה 7/8 חודשים .
היינו מאוהבים עד מעל הראש.
יש בינינו מלא פערים- גם גיל, גם דת וגם מרחק.
יש לנו תקשורת פסיכית ואנחנו מבינים אחד את השני מושלם.
הוא נולד במשפחה חרדיה , וסוג של עם השנים נהיה פחות ופחות ואני חילוניה.
היו כמה פעמים שהיה לו הירהורים על הקשר.
והאם כדאי להמשיך אותו כי בסופו של דבר המשפחה שלו לא תקבל.
נפרדנו פעם אחת לשלושה ימים, זה שבר אותי וגם אותו.
והמשכנו. חיים בסרט נפרד משלנו.
אני חייתי בפחד, כי לא ידעתי מה הוא עובר, יש פעמים שהיה עם המשפחה, או בעבודה ואני הייתי צריכה להתמודד עם הסימן שאלה של האם הוא חוזר והכל יהיה בסדר או שפתאום הוא לא יהיה כזה בטוח.
כל דבר קטן, גרם לי להרגיש רע.
אבל אהבתי אותו בטירוף. הוא באמת האושר שלי. מציל אותי מהכל. אני מתה עליו.
לפני חודש וחצי בערך הם עברו לבית של דודה שלהם לתקופה קצרה, ובגלל סגנון המשפחה הדיבור בינינו פחת מאוד. היו ימים שכן והיו ימים שלא.
הוא פחד לפגוע בי ואני פחדתי לפגוע בו וזה גרם לשנינו ללכת אחד ליד השני על ביצים.
ואז הוא התרחק ממש, פשוט כמעט ולא דיבר איתי. ואז הוא נפרד ממני.
הוא אמר שהוא יודע שיהיה לשנינו מישהו ומישהי שיבינו אותנו יותר . אנשים מהסגנון שלנו.
זה היה קשה לי מאוד. מאוד .
וגם לו.
אבל המשכנו.
היו כמה פעמים באמצע שדיברנו.
הוא אמר שאולי נחזור רק לידידים רק שנדבר רק שנדע שהכל בסדר אחד עם השני.
אני לא יכולתי להיות חצי חצי. אני איתו שלם.
אתמול דיברנו. וגם היום.
אתמול הוא אמר שהוא מוכן לחזור אבל בהדרגה למה שהיינו, אני לא הייתי בעד. כיום הוא שלח לי שוב הודעה
שהוא אוהב אותי, שהוא חלם עליי, ושהוא רוצה אותי, שהוא בטוח בי.
אבל שהוא לא יודע מה לעשות, והוא לא רוצה לפגוע בי.
הוא רוצה שאני אשאר אבל לא יודע כמה זה טוב בשבילי.
אני אוהבת אותו, ואני יודעת שהוא אוהב אותי, אני לא אשרוד עוד פרידה ממנו ואני לא יודעת אם זה יגיע וכמה מהר זה יחזור לאותו שגרה שאנחנו היינו בה כבר ולא הצליחה.