4 תשובות
זה הישר מויקיפדה שמצטטת את ה dsm 5 הסטנדרט לאבחון הפרעות נפשיות. לאבחון וטיפול יש לפנות לפסיכיאטר:


על פי ה-dsm 5, כדי שאדם יאובחן כסובל מחרדה חברתית, חייבים להתקיים כל הקריטריונים הבאים:

1. פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דוגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
2. הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.
3. הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
4. סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
5. הפחד, החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.
6. הפחד, החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.
7. הפחד, החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
8. הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.
9. אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.
אני אכתוב מהניסיון שלי
אצלי החרדה מתבטאת במה אנשים יחשבו עלי, האם אני עושה משהו נכון, האם אני נראת טוב בסיטואציה הזאתי, ולפעמים להרגיש לחץ כזה כשמרגישים לא שייכים. אחד הדברים שכן עוזרים לי, וכן גם לי קשה ליישם את הגישה הזו אבל אני מנסה עד כמה שאני יכולה, הרי את בן אדם, את לא יכולה להיות מושלמת, ובואי נסכים שלא תמיד הדעה של אנשים חשובה כול כך אלא אם כמובן היא מועילה לנו, כי הרי זה החיים שלנו, מותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים איך שאנחנו רוצים. למה שניתן לאנשים אחרים ולמחשבות שלהם להטריד אותנו, ולגבי המחשבה של 'מה הם חושבים עליי', רוב האנשים (לפי איך שאני מבינה את זה), חושבים על איך הם נראים בעצמם, ולרובם לא יהיה כזה משנה כי הרי הם מתמקדים במה הם עושים. אלו המחשבות שתמיד עוזרות לי לפחית את החרדה הזאתי בסיטואציות מסוימות ובכללי
היי יקרה,
עברו יומיים מאז שכתבת, מקווה שההתקף עבר מהר ושאת מרגישה קצת יותר טוב עכשיו.
יכולה רק לתאר לעצמי כמה התקף חרדה יכול להיות קשה. הבחילות, הסטרס שבו הגוף נמצא, אולי המחשבות שלא מרפות.. לעיתים זה יכול להרגיש כאילו האדמה נשמטת מתחת לרגליים ושום דבר לא נראה בטוח ויציב..
יש לא מעט דרכים להתמודד עם התקף חרדה, ראיתי בתגובות שקיבלת כמה רעיונות טובים, מקווה שהם סייעו לך להרגיע את החרדה ולהרגיש טוב יותר.
מקווה שלא יהיו עוד התקפים, אך לקרה וכן מציעה לך להשתמש בקרח, לתפוס אותו בידיים עוזר מעט להתקרקע. אם את מצליחה להתרכז בסביבה גם לנסות למצוא 5 פריטים צהובים בחדר לדוגמא, לתפוס את הזרועות בלחיצות עדינות ולנסות לחוש את כפות הרגליים על הקרקע. מקווה שמשהו מהדברים יעזור ויקל עלייך מעט.
הבחירה לשתף במרחב יכולה להעיד על הכוח שבך, על המוכנות להושיט יד ולא להישאר לבד.. לפעמים כשחולקים את מה שמרגישים עם מישהו קרוב שאפשר לסמוך עליו, או עם איש מקצוע, זה יכול להקל אפילו קצת. עצם הדיבור מאפשר לפרוק, להבין את התחושות יותר טוב, ולהרגיש פחות לבד עם מה שעובר עלינו..
מזמינה אותך להאזין לפודקאסט שלנו, עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), שכולל פרק בנושא חרדה. אולי הוא יוכל לעזור קצת ולהכווין: https://sahar.org.il/podcasts/.
בנוסף, מזמינה אותך להיכנס לצ'אט האישי האנונימי שלנו, שם מחכים מתנדבים ומתנדבות שישמחו להיות איתך בקושי, להקשיב ולתמוך ללא שיפוטיות ועם המון חמלה.
מצרפת כאן את הקישור לצ'אט:
שלך, מתנדבת סה"ר
לי מה שעזר זה נטו לעבוד על ביטחון עצמי שלי