21 תשובות
אנשים משוויפ את החיים לשחמט כי זה נותן תחושת סדר ומשמעות בתוך מציאות הרבה יותר מורכבת ולא צפויה
כמו בשחמט יש בחירות עם השלכות, חשיבה קדימה ותכנון, כמובן שבניגןד לשחמט אין בחיים חוקים מוסכמים או ניצחון אחד ברור, והרבה תלוי בפרשנות אישית של מה הצלחה או כישלון
הדימוי לא אומר שהחיים באמת מנוהלים כמו משחק, אלא מנסה לםשט אותם כדי שיהיה קל יותר להבין שלפעולות שלנו יש השפעה. אצל חלק מהאנשים הרעיון של שופט כן מתקשר לאמונה דתית שיש צדק סופי (אלוהים), אבל אצל רבים אחרים זה פשוט דימוי חשיבתי ולא טענה שיש באמת מערכת חוקים או שיפוט אובייקטיבי שמכריע בסוף
שואל השאלה:
ההשלכות הן לא לטובה או לרעה כי אי אפשר לכמת את זה מספרית
אבל עדיין אפשר לומר שיש טוב ורע במובן של השפעה על מטרות, רווח או כאב
שואל השאלה:
כן ולדעתי חלק גדול מזה זה הדרך בה תתפוס את הדברים כי אתה מחולל הכאב הגדול ביותר לעצמך.
בגלל זה יש לי רושם שאנשים "בלי מודעות עצמית" פחות סובלים הם פשוט נהנים מעצמם ומהחיים והם לא שומעים רעשי רקע
נכון הרבה סבל נובע מהפרשנות והדיבור הפנימי, לא רק מהאירועים עצמם
אבל זה לא מדויק להגיד שאנשים בלי מודעות עצמית סובלים פחות, הם פשוט פחות מנתחים את מה שהם מרגישים, ולכן יש להם פחות רעש פנימי, אבל גם פחות עיבוד של בעיות. מודעות עצמית יכולה להגדיל גם כאב וגם שליטה בו
שואל השאלה:
איזה בעיות יש אם מבחינתך הכל בסדר? זה מזכיר לי ששמעתי שקארמה היא לא לפי צו אלוהי אלא לפי המוסר הפנימי היסודי בך זה שטבוע בתת מודע
גם אם הכול מרגיש בסדר עדיין יכולות להיות בעיות כמו דפוסים מזיקים שלא שמים לב אליהם, החמצת דברים חשובים, או חיים שלא באמת מתאימים למה שאתה רוצה בטווח הארוך
הבעיה לא חייבת להרגיש כמו כאב כדי להיות בעיה
ולגבי קארמה אפשר לראות את זה פשוט כתוצאה של ההתנהגות שלך, מה שאתה עןשה משפיע על איך אתה חושב, מה אתה מרגיש, ואיך אחרים מתנהגים אליך
לא חייבים אלוהים או משהו מיסטי בשביל זה
שואל השאלה:
מה שהכי מזיק לך זה עצמך והמשמעות שתתן לדברים אם אתה שלם ובקבלה החיים ישתדלו להסתדר איתך. אתה גם מגיע להבנה שמה שאתה חושב שאחרים חושבים עליך זה מה שאתה באמת, הפרשנות שלך קובעת

הקארמה זה גלגל החיים שחוזר אליך וזה חוקי היקום אבל מי שברא את היקום הוא לא אחר ממך עצמך ולכן הכל מתחיל בתפיסה העצמית שלך ולא איזה אישור חיצוני
אתה קופץ רחוק מדי
שואל השאלה:
כן.. הכוונה להיות בקבלה ולפעמים זה נתפס כחוסר מודעות עצמית
הנקודה שאם אתה שלם עם עצמך אין טעם באישור חיצוני כי יש לך הכל כבר אצל עצמך
לא אתה יצרת את היקום
כמובן שיש עיניין של תפיסה אבל יש מציאות חיצונית שלא תלויה בך
יש נסיבות אובייקטיביות אבל יש גם דברים שקורים בלי קשר למה שאתה מאמין
שואל השאלה:
אתה יצרת את היקום אתה תופס אותו אתה בוחר איך להתייחס אליו ולפי מספר אמונות אתה גם הבורא. למשל בגנוסטיה הנוצרית זה ככה, ולדעתי גם ביהדות
להגיד שאתה שלם עם עצמך לחלוטין לרוב זו הדחקה או הימנעות מביקורת אגב
מודעות עצמית לא סותרת קבלה
וגם אישור חיצוני לא נעלם לגמרי, אנחנו יצורים חברתיים, פשוט פחות נשלטים על ידיהם
שואל השאלה:
זה הדחקה כי לימדו אותנו להסתכל על אנשים כאלה כחסרי מודעות או מדחיקים

אבל מה אם אפשר לחיות בקבלה ולראות את הטוב בכל דבר
האישור החברתי הוא רק כדי שנלמד מי אנחנו דרך אחרים, נלמד את עצמינו, מתוך המחשבה שאני זה את וכן הלאה. מי שאני מדבר איתו הוא לא אחר מאני
בגנוסטיה זה ככה אבל ביהדותהתפיסה המרכזית שונה
אלוהים הוא בורא חיצוני ונפרד מהאדם ומהבריאה. האדם יכול להשפיע על חייו דרך בחירה, מצוות, מחשבה וכוונה אבל לא נתפס כבורא המציאות עצמה
שואל השאלה:
יש באדם צלם אלוהים גם נאמר "ברית כרותה לשפתיים" שזה אומר המילים שלנו יכולות לחולל כל כך הרבה
אני לא מסכימה איתך לגבי הפרשנות והתפיסה
צלם אלוהים מתפרש לרוב ככבוד האדם, מוסר, בחירה חופשית ויכולת חשיבה
לא כפשוטו שהאדם יוצר מציאות חיצונית
וברית כרותה לשפתיים מתייחס בעיקר לזה שלמילים יש כוח השפעה אמיתי והן יכולות לשנות התנהגות, מערכות יחסים, תפיסה עצמית ואפילו להוביל לפעולות ותוצאות. זה כוח פסיכולוגי וחברתי חזק מאוד לא קסם שמייצר מציאות
אז נכון למילים ולתודעה יש השפעה גדולה על החיים. אבל זה לא אומר שהמציאות כולה נוצרת רק מהדיבור או המחשבה שלנו, אלא שהם חלק ממערכת רחבה יותר של פעולה ותוצאות בעולם אמיתי
שואל השאלה:
אני אהבתי את הסרט "בליפ" שמדבר על זה ולאחרונה מנסה לקרוא בנושא קצת יותר. למשל באחד הספרים שקראתי מסופר על אדם שהלך בחורשה ואז דמיין שהיא נעלמת ואכן כך היה. יש גם מקרים של מהפנטים שאומרים לאנשים "עכשיו יהיה פה ארנב" והוא רואה ארנב, למרות שאין ארנב ושאר הצופים לא רואים אותו
אתה צודק לגמרי שהניצחון הוא סובייקטיבי, וזה בדיוק ההבדל בין שחמט כמשחק לבין 'שחמט' כמטאפורה. בשחמט של החיים, אתה גם השחקן וגם השופט. המהלכים הם המעשים שלך, אבל הלוח הוא המיינדסט שלך. אנשים משתמשים במטאפורה הזו פשוט כדי להזכיר לעצמם שהם לא צופים מהצד, אלא שיש להם אחריות על המהלך הבא.
התחברות ל