קטע כתיבה סתם מתנסה תגיבו מה חשבתם

לשעתיים או שלוש הרגשתי כמו אזרח
מסתובב הולך לבדיקות ואחר כך לאכול כאילו לקחתי יום חופש מהעבודה
אבל אני שמונה דקות ממסגרת
אני בראש פינה על ספסל רעוע אותו הספסל שאני מכיר אבל זו הפעם הראשונה שאני התיישבתי עליו
הוא לא מיוחד או מרשים הוא אפילו לא יציב כשמתיישבים עליו ולוקחים אחורה את הגוף הוא חורק ומתעקם פנימה אבל כל עוד אני עליו אני חופשי אני יכול לעשות מה שאני רק רוצה לקרוא כמה שארצה לקנות מה שארצה ואולי אפילו לחיות כמו כל אזרח אחר
אבל גם אני כמו כולנו נקראתי לדגל אני לא איזה גיבור ולא מישהו להעריץ אני סך הכל ילד בן 20 שהתגייס לתותחנים די נגד רצנו או יותר נכון לא בעד לא היה לי כזה משנה לא חשבתי מה יעלה בגורלי או איזה משמעות אקבל אם אהיה לוחם או שאעשה יומיות בקרייה סך הכל רציתי לחיות
למה הפעם הזאת התיישבתי על הספסל לא יודע אולי זה מסמל משהו אחר אולי זה מסמל כמה שאני רוצה לחוות דברים חדשים לקרוא לטייל ללמוד ולהתחיל את החיים או אולי סתם התיישבתי כאן ? מה אין לזה משמעות למה אנשים עושים את מה שהם עושים למה הם פוגעים אחד בשני למה יש מלחמות למה ילד בן 20 צריך להתגייס לתותחנים ולשרת את המדינה ולשלם מיסים ולחיות כמו שכולן חיים בפחד קיומי מאותם האזרחים עליהם הוא הגן לפני עשור או שניים
כשלחם בלבנון או תמרן בעזה למה אני צריך לשבת פה עם נשק ומדים אם האזרח לידי יבקש להרוג אותי או לחיות כאן במקומי למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים למה הספסל הזה עקום מה קרה פה למה כולנו עקומים ?