12 תשובות
כן מבינה אותך ברמות
סליחה אין לי איך לעזור זה עבר לי לבד, יש תקופות כאלה
סליחה אין לי איך לעזור זה עבר לי לבד, יש תקופות כאלה
זה פשוט עובר, אבל גם לי קורה מלא
כן, זה לא אומר שמשהו מקולקל אצלך, אבל כן חשוב לשים לב לזה.
מה שיכול לעזור זה לא לנסות להילחם בזה בכוח, אלא להכניס דברים קטנים קבועים ביום כמו שגרה, אימון, מוזיקה, משהו שאת אוהבת לעשות לבד, וגם לכתוב מה את מרגישה במקום להשאיר את זה בפנים. ואם זה ממשיך ומרגיש כבד הרבה זמן אז שווה לדבר עם מישהי מבוגרת שאת סומכת עליה או יועצת/רופאה, לא להישאר עם זה לבד.
זה יכול להשתפר, אבל לא צריך לעבור את זה לבד
מה שיכול לעזור זה לא לנסות להילחם בזה בכוח, אלא להכניס דברים קטנים קבועים ביום כמו שגרה, אימון, מוזיקה, משהו שאת אוהבת לעשות לבד, וגם לכתוב מה את מרגישה במקום להשאיר את זה בפנים. ואם זה ממשיך ומרגיש כבד הרבה זמן אז שווה לדבר עם מישהי מבוגרת שאת סומכת עליה או יועצת/רופאה, לא להישאר עם זה לבד.
זה יכול להשתפר, אבל לא צריך לעבור את זה לבד
כן
אני שומעת שירים
לפעמים עוזר לפעמים לא
אני שומעת שירים
לפעמים עוזר לפעמים לא
וואי את כאילו הצלחת לתאר את סיפור חיי בכל מה שכתבת עכשיו
כן, אחרי המון מחשבה אני הגעתי למחשבה שאולי זה מגיע ממקום של תחושת חוסר מימוש פוטנציאל, ועיסוק רב בעבר ובעתיד במקום להיות נוכח בהווה, והדחקת רגשות, או חוסר התבטאות במצבים מסויימים ואז זה גם נכנס להדחקה והאשמה עצמית על שאת מחביאה את עצמך.
עם זאת אני גם מאמין שזאת הנשמה שרוצה מזון לנשמה כמו שהגוף רוצה את המזון שלו, והיא צריכה רוחניות, וגם זה יכול לגרום לתחושה הזאת.
לפעמים זה באמת יכול להיות הכל ביחד
עם זאת אני גם מאמין שזאת הנשמה שרוצה מזון לנשמה כמו שהגוף רוצה את המזון שלו, והיא צריכה רוחניות, וגם זה יכול לגרום לתחושה הזאת.
לפעמים זה באמת יכול להיות הכל ביחד
כן, אני מזדהה איתך, זה מה שקורה אצלי לאחרונה שוב פעם וזה משפיע על המצב רוח,
ואני כן יודע מה באמת חסר לי, כי כל מה שאני עושה זמנית גם יכול לספק אותי, אבל לא ברמה כמו מה שאני באמת רוצה שיהיה לי בחיים, והסיבה היא כמו שאצל רובינו שלא תמיד אנחנו אומרים אותה בכל רם,
חסר לנו שותף לחיים שאפשר להיות מאושר/ת איתו (בקטע זוגי), כי חברות זה כיף והכל וזה נכון, אבל לא באותה רמה כמו מה שאנחנו לרוב נוטים לחפש ולרצות.
ואני כן יודע מה באמת חסר לי, כי כל מה שאני עושה זמנית גם יכול לספק אותי, אבל לא ברמה כמו מה שאני באמת רוצה שיהיה לי בחיים, והסיבה היא כמו שאצל רובינו שלא תמיד אנחנו אומרים אותה בכל רם,
חסר לנו שותף לחיים שאפשר להיות מאושר/ת איתו (בקטע זוגי), כי חברות זה כיף והכל וזה נכון, אבל לא באותה רמה כמו מה שאנחנו לרוב נוטים לחפש ולרצות.
אני מכירה את זה וזה קורה לי הרבה, מה שעוזר לי זה להעסיק את עצמי בכמה שיותר דברים למשל לצאת לריצה, לשחק במחשב במשחקי אונליין ולדבר עם אנשים זה נחמד, לנגן, ככה להתעסק בהרבה דברים שיעבירו לך את המחשבות ואת ההרגשה הזו.. מקווה שעזרתי
יואו אחותי מבינה אותך ממש
אני גם עוברת תקופה כזאת
אני חושבת שמה שאצלי עוזר זה פשוט להקליל יותר, לשמוע מוזיקה בפול ווליום בכל הבית, להתאמן
זה יותר הקטע הפרקטי
ובקטע העמוק יותר זה להבין שאולי את קצת מרוחקת מעצמך? אולי את צריכה לשאול את עצמך מה נכון לך בחיים וממה את כבר צריכה לשחרר? איך להכניס דברים יותר אמיתיים ותואמים לגרסה שלך עכשיו בחיים שלך?
וגם כמובן להזכיר לעצמך שזה בסדר להרגיש ככה, וזה לא לנצח :)
אני גם עוברת תקופה כזאת
אני חושבת שמה שאצלי עוזר זה פשוט להקליל יותר, לשמוע מוזיקה בפול ווליום בכל הבית, להתאמן
זה יותר הקטע הפרקטי
ובקטע העמוק יותר זה להבין שאולי את קצת מרוחקת מעצמך? אולי את צריכה לשאול את עצמך מה נכון לך בחיים וממה את כבר צריכה לשחרר? איך להכניס דברים יותר אמיתיים ותואמים לגרסה שלך עכשיו בחיים שלך?
וגם כמובן להזכיר לעצמך שזה בסדר להרגיש ככה, וזה לא לנצח :)
שואל השאלה:
אני חושבת שאולי חסר לי המפגשים עם חברים, חברות שלי מאוד מאוד עסוקות לקבוע איתן להיפגש זה אולי פעם בשלושה חודשים. ואני אפילו לא מרגישה שהן החברות שאני הכי הייתי רוצה שיהיו לי, ברור אף אחד לא מושלם, אבל אני תמיד מרגישה שאני עוד צריכה למצוא את האנשים שלי , כאילו יש אנשים שיהיו מושלמים בשבילי ויפגשו איתי כל יום ויהיו ספונטנים ואני גם אתחבר לאופי שלהם במאה אחוז. אולי זה מה שגורם לי לזה, אבל אני לא יודעת. אולי זה גם הלחץ של הסיום בית ספר כי אני ב יב וממש לחוצה לצבא
אני חושבת שאולי חסר לי המפגשים עם חברים, חברות שלי מאוד מאוד עסוקות לקבוע איתן להיפגש זה אולי פעם בשלושה חודשים. ואני אפילו לא מרגישה שהן החברות שאני הכי הייתי רוצה שיהיו לי, ברור אף אחד לא מושלם, אבל אני תמיד מרגישה שאני עוד צריכה למצוא את האנשים שלי , כאילו יש אנשים שיהיו מושלמים בשבילי ויפגשו איתי כל יום ויהיו ספונטנים ואני גם אתחבר לאופי שלהם במאה אחוז. אולי זה מה שגורם לי לזה, אבל אני לא יודעת. אולי זה גם הלחץ של הסיום בית ספר כי אני ב יב וממש לחוצה לצבא
אנונימית
הייתה לי הרגשה שמדובר במשהו בסגנון את פשוט לקראת/בתוך תקופת מעבר בחיים שלך וזה מה שיוצר את הריקנות
זתומרת שאת בין שתי גרסאות שלך
מצד אחד החברים, התיכון מה שיש לך עכשיו שלא ממש מדויק לך ולא את יותר
ומצד שני גרסה עתידית שלך שעדיין לא נוצרה
זה קורה
זה משהו שעוברים אותו , האמת שאני בשלב דומה, אני משוחררת ועברתי המון ועכשיו קצת ריק.
ואני פשוט מתחילה להסתכל על זה בצורה חיובית ואני ממליצה לך גם
כי תמיד אחרי תקופה כזאת מגיע לי משהו הרבה יותר מדויק וכל מה שהתפרק נראה הגיוני.
אז אני סומכת על הקדוש ברוך הוא
ובלי קשר בתיכון כמו בתיכון זה מקום שהוא נורא מגביל, אותם אנשים, אותו טייטל, אותם חבורות
את תצאי מהבועה ותפגשי דברים טובים יותר, אני בטוחה.
עד אז תתעסקי בלהבין מי את מה מתאים לך ומה עושה לך טוב.
זתומרת שאת בין שתי גרסאות שלך
מצד אחד החברים, התיכון מה שיש לך עכשיו שלא ממש מדויק לך ולא את יותר
ומצד שני גרסה עתידית שלך שעדיין לא נוצרה
זה קורה
זה משהו שעוברים אותו , האמת שאני בשלב דומה, אני משוחררת ועברתי המון ועכשיו קצת ריק.
ואני פשוט מתחילה להסתכל על זה בצורה חיובית ואני ממליצה לך גם
כי תמיד אחרי תקופה כזאת מגיע לי משהו הרבה יותר מדויק וכל מה שהתפרק נראה הגיוני.
אז אני סומכת על הקדוש ברוך הוא
ובלי קשר בתיכון כמו בתיכון זה מקום שהוא נורא מגביל, אותם אנשים, אותו טייטל, אותם חבורות
את תצאי מהבועה ותפגשי דברים טובים יותר, אני בטוחה.
עד אז תתעסקי בלהבין מי את מה מתאים לך ומה עושה לך טוב.
שואל השאלה:
תודה על התמיכה אני ממש מעריכה את זה❤
תודה על התמיכה אני ממש מעריכה את זה❤
אנונימית