כמה אתם חושבים שהייתה השפעה לסרטי דיסני וכו' שראינו בתור ילדים, על החיים שלנו?

חלשה האמת לא הרגשתי באופן מפתיע כי זה די פנטזיה ופחות ערכים נראלי

את האמת שבלי קשר לערכים, הסרטים של פעם היו פשוט טובים יותר. ההשוואה הראשונה שאני מצליחה לעשות היא באיטיות, בדיבור הרגוע, באנימציה ובתנועות העדינות, ההתרכזות בסיפור פשוט. אם תעשה השוואה בין סרטים ישנים למה שילדים רואים היום בטלוויזיה, בלאגן צבעוני ותזוזתי, אני מאמינה שזו אחת ההשפעות הכי שונות בין מה שאנחנו ראינו לבין מה שהם רואים. הבדל בין משיכת תשומת לב וסקרנות, למשיכת העיניים.

אם חוזרים לערכים, אני מאמינה שרוב הילדים מתמקדים בעלילה. נסיכות, גמדים, קסמים. אם תבחון שוב את הסיפורים עצמם, יהיה אפשר למצוא גם המון דברים פחות טובים. מה שכן, ברובם יש חלום כלשיהו שמתגשם. דמויות שעוברות דרך כדי להשיג משהו גם אם הסביבה שלהן רעילה ולא תומכת. שזה משהו שאני מניחה שגם ילדים יכולים לקלוט ולקבל השראה.

שואל השאלה:
את טוענת שאין לזה השפעה, אבל אני חושב שיש גם יש, אף אחד לא באמת לימד אותנו מהי אהבה, אף אחד לא ישב והסביר לנו, אנחנו פשוט קיבלנו את ההסבר למושגים האלה בפעם הראשונה בחיים דרך הסרטים והסדרות, ואז מגיעים החיים ומתחילים לגרום לנו לחשוב שוב, הבעיה היא שכמו שאמר אמיר דדון "מה שבפנים כבר בפנים מדי" ואז מתחיל לכאוב לנו שהעולם הוא לא מה שסיפרו לנו..

^כמו שאמרתי, אפשר למצוא גם הרבה דברים פחות טובים. אולי לי אישית מסובך להסתכל על זה שוב עכשיו מנקודת מבט של ילדה, אבל סיפורי האהבה האלה בקושי סיפורי אהבה. לדוגמה שלגיה או אורורה. בנות מחוסרות הכרה עד שבחור נישק אותן ופתאום הם ביחד. "אושר ועושר עד עצם היום הזה". בכל מקרה, גם אם יש השפעה, היא זמנית. ככל שמתקדמים וגדלים, ההשפעה מתפוגגת כי אתה מבין שזה לא כמו שציירו לנו את זה, לפחות מבחינת אהבה. תלוי בעלילה ובסרט, אבל אני חושבת שהסרטים נועדו יותר כדי לחוות ולהרגיש. ללמד על אמפתיה (ואו לקבל השראה במובנים מסוימים). סרטים כמו במבי, אמיצה, מולאן.