יש לי בעייה שפוגעת בי

תלכי לתרפיסטית

תחשבי על זה שאם את פורקת רוב הסיכויים ש50 אחוז יפגעו בך ו50 אחוז יתמכו בך

תנסי פשוט פעם אחת לשתף עם מישהו שאת ממש סומכת עליו, את תרגישי הרבה יותר טוב אחרי וזה יעשה לך רצון לשתף עוד בהמשך.
עד כמה שזה קשה תנסי ותראי שזה יעשה לך רק טוב
וכמובן שזה יהיה משהו שאת סומכת עליו ושאת יודעת שהוא אדם טוב :)

מזדהה, למרות שלפעמים אני כן פורק לאנשים רנדומליים אבל שום דבר לא באמת משתנה. תנסי גם, אולי זה יכול לעבוד לפעמים

שואל השאלה:
הייתי אצל פסיכולוגית קרוב לשנה ולא הצלחתי להביא את עצמי לשתף אותה בכלום, פעם אחת העזתי להביע רגש ומאז הסתגרתי עוד יותר ולא היה טעם לטיפול.

למען האמת אתן לך עצה. לפעמים יש את הפחד של לספר לאנשים משום הפחד לשתף ולפעמים זה מובן. תנסי למצוא מישהו שאת באמת סומכת עליו, בהתחלה תנסי לפרוק מעט ואם את רואה שזה באמת עוזר תפרקי יותר עד שתרגישי בטוחה עם האדם שאת מדברת איתו
אגב, במידה ואת רוצה לדבר אני יותר מאשמח לעזור :)

איזו בעיה פוגעת בך בדיוק ולמה?

זה מנגנון הסתגרות עצמית
הוא מתפתח אצל אנשים שגדלו בסביבה ביקורתית מאוד וזה פוגע ביכולת ההבעה הרגשית
זאת בעיקר עבודה עצמית ותהליך שאתה עובר עם עצמך

תטפלי בזה

אני ממליצה לך לכתוב יומן
תקני מחברת כזאת עם כריכה קשיחה ותשימי אותה במקום שיהיה לך נגיש.
אולי ליד המיטה, תמיד עם עט.
אולי זה בהתחלה יהיה מוזר, אבל זה כל כך מרפא ועוזר.
פשוט לרשום הכל

אני גם במצב הזה פשוט תנסי להיות שמחה למרות הכל הבעיה זה לא בך ותנסי לאט לאט לדבר גם אם זה לא יצליח ואל תחשבי על מלא דברים

טיפול רגשי יעזור לך, תלכי לטיפול בתרפיה עם חיות או נגינה או משהו בסגנון

תנסי לפרוק באנונימיות
אחלה מקום פה אגב

תפרקי לחברה טובה שקרובה אלייך

את יכולה לפרוק גם פה יש פה הרבה מתנדבים

אני גם כזאת. תמיד הייתי. אך יש פה גם גורם סביבתי מובהק. הסביבה שבה גדלת אף פעם לא איפשרה לך להרגיש שהביטוי שלך הכרחי או בעל מקום - לכן לא אימנת את ה"שריר" של להוציא החוצה.

הרבה פעמים הייתי אוגרת עד שזה מקיא את עצמו החוצה ומכאיב, בסופו של דבר - באנשים שרצו בטובתי ואהבו אותי.

אבל הדבר היחיד שהוביל לשינוי, לא משנה טיפולים כאלה ואחרים - זה היה הנוחות שלי בתוך הגוף של עצמי, לשחרר את הפחד מלתפוס מקום + חשיפה איכותית וטובה לאנשים שהנוחות שלך והטוב שלך לא מפחידים אותם והם אפילו רוצים אותך כך.
זה מאפשר מקום כנה ונקי לרגעים ראשוניים של התפתחות וחיבור לעצמך. אבל זה בהחלט נדיר. אבל מבטיחה שזה קל יותר עם הזמן. פשוט תהיי קשובה לעצמך.

תפרקי ליומן או לצ'אט
לא צוחק זה ממש משחרר ויכול להיות שגם שם יהיה לך קשה עם זה בהתחלה אבל לאט לאט זה משתחרר

מבינה אותך, אני סוג של באותו מצב כמוך, אז תדעי שאת לא לבד.
תנסי לשתף עם מישהו שאת סומכת עליו אמא, אחות או חברה. בסופו של דבר הם רוצים רק בטובתך, אוהבים אותך ורוצים לראות אותך שמחה.
זה לא קל בהתחלה, אבל עם הזמן הדברים משתפרים❤

שואל השאלה:
ממש תודה על כל התשובות, ממש מעריכה

^באהבה
בהצלחה לך מקווה שהדברים ישתפרו בשבילך❤

כן גם אני, פעם ראשונה שאשכרה דיברתי זה כשהייתי שיכור ובסוף הפסקתי לשתות אז שוב לא מדברים יותר

כל כך אני
אין לי למי לפרוק, זה כל כך מביך...
אני יודעת שאמורים אבל זה פשוט לא מגיע לי טבעי...