סליחה על השאלה מראש איך בעצם משפיע גירושים של ההורים- על הילדים? כי זה בעצם רק ההורים אלו שחוו את הפרידה

כי זאת כבר לא משפחה מאוחדת, צריך לעבור בתים, ההורים לא מדברים כל כך כמו פעם, היו ריבים ומלא ריבים ממש לפני הגירושים, גם אחרי יהיו על משמרות וכאלה. זה משפיע

תלוי באיזה שלב בחיים, ובכללי אינדבדואלי לכל משפחה
אני יכולה להגיד מהחוויה האישית שאפילו שזה קרה כשהייתי בת שנתיים זה משפיע, זו לא צורה רגילה לחיות בה.בית רגיל זה בית עם אבא ואמא אוהבים שמשמשים לך דוגמא, כשאבא ואמא נמצאים כל אחד במקום אחר, זה מבלבל וגם הרבה פעמים יוצא שהם בקשר לא טוב אחד עם השני וזה יכול ליצור קונפליקט פנימי אצל ילדים כי יש לילד אהבה גם לאבא וגם לאמא אבל הם לא אוהבים אחד את השני

הילדים רואים את בסיס המשפחה מתפרק וזה יכול לערער את המציאות שלהם.
כשההורים שלי התגרשו אני הייתי בת 3 אז אני זוכרת את החיים שלי ככה, ושני האחים הגדולים שלי זוכרים את הגירושים ואני יודעת שהיה להם יותר קשה להתמודד עם זה מאשר שלי היה.

הפרידה לרוב מלווה בהרבה ריבים וצעקות שלא נעים לשמוע באף גיל. גם לא חסר מאבקים על משמורות. השינוי של לגדול בבית עם 2 הורים שעכשיו כבר לא גרים ביחד מורגש מאוד. והרבה פעמים יש מעבק של הילדים בין בית לבית. זה משפיע בדברים הקטנים כמו "אני לא יכולה להיפגש עם x כי אני אצל אבא היום והוא גר יותר מדי רחוק מ x" או "שכחתי את המחברת שלי עם הסיכומים אצל אמא" וגם בדברים הגדולים יותר כמו להיות אצל אחד ההורים כשהקשר שלכם מאוד גרוע, או לחילופין שאחד ההורים כמעט ולא מדבר עם הילדים כי אין לו בכלל משמורת.

זה מאוד תלוי, בתור ילדה של הורים גרושים אני זוכרת שכשהם היו ביחד (הייתי בת חמש שש בערך) הם היו רבים מלא וצועקים והייתי נבהלת מצעקות ןאני עד היום לא מסוגלת לשמוע אנשים צועקים אחד על השני כי זה מה שזה מזכיר לי
הרבה פעמים זה גם משפיע כי יש מדי פעם ניכור הורי או שהם רבים על משמורת או על מה מותר או אסור
אבל תמיד זה יותר טוב שהורים מתגרשים במקום להשאר ביחד בשביל הילדים כי ברגע שההורים ברוגע וטוב להם זה משדר אל הילדים אותו הדב2

זה משפיע על החיים של הילד כי הבית שלהם משתנה, פתאום אי אפשר לתפוס את ההורים ביחד, אין למשל "אבא מנקה אמא מכינה אוכל" כי בכל בית כל האחריות על הורה 1 וזה מתיש אותם, ולכן יש יותר אחריות בבית לילדים כי יש 2 בתים וצריך לתחזק את שניהם. בנוסף, יש מעבר מצעקות בבית ליותר רוגע וכמובן יש את עניין הלוגיסטיקה של מעבר בין 2 בתים, לא לשכוח כלום בכל בית ואם יש הורה פחות אחראי אז צריך גם להביא את הדברים שלך כל הזמן
יש סיבה שהם התגרשו 1 מבם לפחות צריך להיות קצת מציק

פתאום אין את מה שרגילים

יש כמה סיבות. סיבה אחת- ההורים בדרך כלל מתווכחים הרבה, היחסים מתוחים. זה יוצר תחושה לא נעימה. עוד סיבה- מבנה המשפחה משתנה והאווירה בבית משתנה. גם יכול להיות שההורים ילכלכו זה על זה ויגרמו לך לצבור טינה להורה השני. סיבה נוספת- זה לא בהכרח אבל זה לפעמים קורה, כשההורה נפרד מההורה האחר אתה עלול לפגוש צד יותר מיני של אחד ההורים שלך, וזה די לא נוח לחשוב על ההורים שלך כיצורים שהם גם מיניים.
כשההורים שלי התגרשו שמעתי את אבא שלי מדבר בטלפון על בנות באופן מיני ומשווה אותן לאימא שלי, ונגיד אתמול היה לי קשה לישון כי שמעתי את חברה שלו גונחת.
זה כבר תלוי כמה ההורה שלך אחראי, אבל זה כן קורא יותר אחרי הגירושים.

זה לא רק ההורים הילדים מרגישים ניתוק משני אנשים שהם עוזבים גם אותם כי המצב לא יכול להישאר כמו שהיה

רע מאוד, דוגמא מהחיים לא ראיתי את אבא שלי מגיל 6 כימעט בכלל, אני גרה אצל סבתא שלי ואני מרגישה שאין לי הורים מילדות כי אמא שלי לא אדם שאפשר לסמוך עליו.

ויש את העניין הזה שההורים אומרים דברים רעים זה על זה, נגיד אמא וסבתא שלי כל הזמן אמרו דברים רעים על אבא שלי אז הרגשתי שזה 'לא מקובל בעיניהן' שאוהב אותו.
ושהייתי קטנה לא הרגשתי נוח לדבר איתו בטלפון כי אמא שלי הייתה בסביבה להאזין

יש המון מלחמות בין הצדדים שבהן הילד צריך לבחור צד ולא מתחשבים בו וזה יכול ליצור טראומה קשה בחלק מהמקרים.
בנוסף, יש משפחות חריגות שבהם ההורים בכלל לא מתקשרים זה עם זה בשום דרך גם לא בצורה מינימלית אפילו רק בעניין הילדים וזה גורם לנתק.
יש הורים שיש להם אובססיה לילד שלהם והם מטרידים אותו בביקור שלו אצל ההורה השני
ויש כאלו שמאשימים את הילדים שלהם שהם דומים להורה השני כשהם לא באים להם בטוב.

לי זה קרה כשאני גדול
ובעיקר מדכא וצריך לעזור להורים הרבה יותר בבית
לי לא אכפת אני שונא אותם
ביחס ולחוד

יש המון שינאה למשל ידעתי שאסור לי לומר שאני אוהבת את אבא שלי או רוצה לראות אותו.
אמא שלי לא נוהגת ברכב ותלויה המון באמא שלה ואחותה אז זה יצר מצב שלא היה לי למי לפנות שהייתי זקוקה לדברים בסיסיים
והרגשתי שאין לי על מי לסמוך כל החיים שלי בעצם.
סבתא שלי נכה ודודה שלי שנאה אותי מילדות.
דודה שלי ממש פגעה בי בערך העצמי והשפילה אותי ופתחתי חרדות קשות מנטישה ודחיה, אפילו פחדתי לומר שאני מרגישה רע שהרגשתי חולה וידעתי שאני תלויה בכל בסבתא ודודה שלי ואמא שלי לא מתפקדת (הכי קשה זה שלא אומרים את זה בקול כי היא מכינה אוכל ועושה כביסה אבל היא לא אדם לסמוך עליו לא רגשית ולא כלכלית היא אפילו לא נתנה לי נחמה רגשית בסיסית)
בנוסף אם אחד ההורים (האב) לא משלם מזונות על הילדים אז זה נופל על המשפחה של האמא אם היא לא מחזיקה בעבודה רצינית (במיקרה אצלנו היא לא עובדת בכלל)

פעם אמרנו אני ואחותי שנבוא לאבא שלנו בחג סוכות ואז לא בא לסבתא הזו בטוב אז היא קיללה אותנו וצעקה
למרות שהיא אמרה שזה בסדר שנבוא בהתחלה ואז שדיברנו על זה מאוחר יותר היא איבדה את זה והוציאה עלינו את העצבים שלה.

ממחיש מה קורה בבתים שההורים מתגרשים לא?
לא ראיתי את אבא שלי מאז גיל 15 ואחות שלי נמצאת באחזקה שלו כבר שנה וחצי כימעט ובפנימיה בעיקבות התעללות נפשית ופיזית שהיא חוותה בבית של סבתא שלי מצד המשפחה.
אמאל'ה זה פריקה מאשר תשובה סורי :)

תלוי אם אתה אוהב את ההורים שלך אז זה ממש קשה אבל אם אתה שונא אותם אז זה קל וכיף וזה יתרון

^המקרה שלך די קיצוני כי אצלך 2 ההורים לא מתפקדים בלי קשר לאם הם גרושים או לא

זה משפיע-
זה כאילו ההורים מתגרשים אחד מהשניה אבל לא מתגרשים ממך --ותאמין לי או לא זה נוראי
הקשר בין ההורים שלי הוא קשר ששורר בו "שלום" אבל יש בו מלא מריבות ,עקיצות רעילות וגם דברים שלא נעשיים כפי שאמורים לעישות כמו למשל שאבא שלי אמור לשלם מזונות והוא לא עושה את זה.
זה הרבה זה כל כך הרבה ומורכב שתקופה בחיים שלי הייתי בדיכאון מאהבה המאכזבת הזו והרגשתי שהיא תידבק בי גם ושאני לא אזכה להיות בבית שלם ומאושרת עם עצמי ועם מי שלידי
כן זה דופק את המוח תאמין או לא
אבל זה מה שיש ולומדים לחיות עם זה
נפשי? זה משפיע הו כמה זה משפיע
פיזי זה באירועים משפחתיים להיות בלי אמא ולהרגיש בחוץ ולא שייך
אבל יש לי בני דודים שהם חברים ממש קרובים אלינו שמחפים כל פעם מחדש על ההרגשה הזו ברוך השם
אבל אמא שלי גם נשואה אז זה עושה את המצב עוד יותר שונה
אתה פשוט לומד לחיות עם זה כשזה משפיע עלייך וזה משפיע כי הרבה פעמים ההורים לא יודעים איך להתנהל עם הסיטואציה הזו בעצמם ומאלצים אותך בתור ילד לבחור צד או בכלל להעביר מסרים עוקצניים אחד כלפי השנייה
וזה מתעתע לך את הנפש ואת המוח
אבל שוב
זה תלוי בהורים של הבן אדם אם שורר בינהם שלום לפחות בסיסי או לא
כי אני יכולה להגיד כשהייתי קטנה היה לאמא שלי חברה שהייתה מקללת את הגרוש שלה מול הילדים של שניהם כשהחזיר אותם מהבית שלו
ההורים שלי לא כאלו כי המצב הזה אפילו יותר גרוע
אבל בין כך או כך בעומק ובחיים עצמם שאתה מתפקד בתור ילד להורים גרושים
בין אם אנשים יבינו עד כמה או לא
אתה מושפע מזה לחלוטין זה משפיע
אבל את זה שבוחר בסוף אם לתת לזה להחליט לך על החיים
מותר לתת לזה להשפיע כן, כי זה אשכרה משפיע
אבל זו כבר בחירה שלך לתת לזה לחלחל לעתיד שלך או לא
מה שדי מדאיג אותי בעתיד שלי לא אשקר כי מלחיץ אותי לפעמים מי ירצה להיות עם ילדה להורים גרושים פלוס +2
אבל זה כבר בעתיד הרחוק קרוב ועד אז הכל ייה בסדר בעזרת השם
אני מקווה שהבנת משהו ממה שאמרתי כי זה באמת ממש מסובך
זה יותר החיים שלי מסובכים
פחות אני

אני לא באמת יודעת עלי לא השפיעה הפרידה של ההורים שלי ואני שמחה מזה אפילו אבל על מלא זה משפיע כי זה גורם להם לחשוב שלא אכפת להם מהם או שהם פשוט רואים את הבסיס הבטוח שלהם מתפרק

אצלי זה בקושי השפיע אולי אפילו בכלל לא. כאילו זה טיפה מעצבן סתם איך המערכת היחסים של ההורים עכשיו היא (לא נוראית אבל כאילו הם טיפה מעצבנים אחד את השני). אבל חוץ מזה הכל בסדר

תחשבי שצד אחד של הפה שלך לא רוצה ללעוס יותר יהיה לך יותר קל

פעם הפסיכולוגית שלי אמרה לי שכשילד חווה פרידה וגירושים של ההורים (לפני גיל 14) הוא לא מצליח להבין איך קורים דברים כול כך נוראים בעולם שהוא מאשים את עצמו כי הוא לא מצליח לחשוב על הסבר הגיוני אחר

וגם אם הוא ילמד שזב לא נכון זה משהו שנשאר לכול החיים

לא חקרתי את הנושא הזה בעצמי זה פשוט משהו שהיא אמרה לי אז אין לי מושג אם זה במאה אחוז נכון

זה תלוי סיטואציה ונסיבות.
אבל בכללי, יכול לערער יציבות, ביטחון, חרדת נטישה, אין מודל זוגי בריא וזה יכול להשפיע על מערכות יחסים בעתיד

המשפחה היא המקור של הילד
בו הוא פוגש איך חיים את החיים
בו הוא פוגש מן ההורים מושגים בסיסיים של אהבה

האהבה הבריאה של הורים לילד שלהם היא אהבה שלא תלויה בדבר זה המקום המקורי בו הילד פגש דבר כזה ואם לא יפגוש שם אז בחוץ זה לא פשוט להכיר בזה שיש דבר כזה בכלל אהבה וחיים שלא כוללים אינטרסים