התאהבתם פעם? באיזה גיל? איך זה הרגיש?

לא

כן, כמה פעמים

כן
הרגיש סביר אני יודע

כן זאת הרגשה מטורפת

לא התאהבתי

נראלי שכן
באיזה גיל 15
בעיקר אובססיביות והרגשה כאילו הייתי מוכנה לוותר על המון בשבילו

נראלי...
זה לא היה מטורף ברמות
פשוט אהבתי אותו ורציתי שנהיה ביחד
יותר כמו פרפרים בבטן מאשר לבה מתפרצת
זה היה מגיל 13 כזה

בגיל שש
מייאש

14

כן, הרגשתי את זה למשך 3 שנים מגיל 17 עד 20+ כזה, והיה קשה לשחרר, גם למרות שעשיתי את הצד והתחלתי איתה במציאות והכרתי אותה מ-0.

כשאת מרגישה שאת אוהבת את מי שאת רואה, את לא מפסיקה לדמיין אותו בראש שלך ולעשות דברים שקשורים אליו, ובגלל שאת מאוהבת ביופי של הבן אדם,
את מתעלמת ומנסה לקבל את הבן אדם גם אם במקרה יש לו נורות אדומות,
שזה המצב שבו אנחנו מרגישים עיוורים ומעמידים פנים שהכל בסדר.

לא אומר שככה זה בכל מצב, אבל להתאהב גורם לך להרגשה כזאת, ספציפית כשקשה לך לשחרר אם זה חד צדדי, לי לקח שנתיים לשחרר כי היא הייתה הטעם המדויק שלי, אבל אצל כל אחד ואחת זה מתבטא בצורה שונה.

אהבתי גם לפני גיל 17, פשוט מה שנתתי כדוגמה היה ממש משמעותי.

פעמיים בלקראת 15 וב16.5 ככה
כאילו זה מתי התחיל ההתאהבות לא מתי נגמר

כן
כמה פעמים
פעם ראשונה שזה היה אמיתי לדעתי גיל 18
סתם קראש זה אולי גיל 14
זה הרגיש כיף והתחלתי לחשוב עליו יותר

לא יודע אם להגיד מאוהב אבל אני קרוב מאוד לזה עכשיו, אכפת לי ברמה שאני כל דקה מפחד לאבד אותה

פעם אחת
כיתה ב עד ט
ברוך שפטרנו

כן, גיל 22, הרגיש כמו רכבת הרים. לפעמים הייתי בעננים איתו ולפעמים זה היה סבל לא נורמלי וכאב שלא ידעתי מעולם. היו לי התאהבויות קטנות לפני שהכרתי אותו אבל איתו הבנתי מה זה באמת להתאהב ומה זה אהבה בכלל, עכשיו אנחנו לא בקשר כבר כמה חודשים, עדיין אוהבת אותו מאוד, לא יודעת אם זה הדדי. עכשיו רוב הזמן זה מרגיש כמו סבל לא נורמלי, ברמה שלפעמים כואב לי פיזית הלב מלחשוב עליו

כן בגיל 14 יש דברים שאני מתרטחת עליהם ויש דברים שלא בואו נגיד ככה שהלוואי והייתי יכולה למחוק רגעים ספציפיים בזוגיות הזאת ולא לעשות אותם בכלל. זוגיות שנגמרה תוך חצי שנה וטוב שכך

12
הרגשה נפלאה

לא , כלומר עדיין לא;)

כן, עבר מאוד מהר

וואו פעם ראשונה בגיל 16, חשבתי עליו המון, דמיינתי אותנו הולכים למקומות וזה, הסתכלתי על תמונות שלו. שראיתי שהוא שולח הודעה היה כיווץ כזה בלב ורציתי שהשיחה לא תיגמר

התאהבתי פעם ראשונה שהייתי בת 14 וכזה דימיינתי רגעים שלנו ביחד וזיכרונות נחמדים זה עושה פרפרים בבטן

לא

לא

כמה פעמים
העולם די פשוט עוצר לכמה רגעים ואז יש מונטאז' שלנו חיים ביחד. לא קרה מזה כלום בסוף וזה עבר לי יחסית מהר

התאהבתי כמה פעמים פעם ראשונה בגיל 12 13 כזה זה היה מאוד אינטנסיבי, מעייף, מעסיק מאוד, כאילו לא יכולתי להתעסק בשום דבר אחר כי כל יום כל היום הייתי עליה כאילו לא יכולתי לאהוב את עצמי כי כל המקום בלב הלך אליה וזה היה חד צדדי בצורה מאוד מאוד חד משמעית
אבל עכשיו אני בזוגיות ואני מאוהבת בצורה טובה ושמחה ולא כמו שם

אני לא מחשיבה את זה התאהבות אבל היה מישהו שהייתי חושבת עליו אובר וכשהייתי מדברת עליו או חושבת עליו היו לי "פרפרים בבטן"

היה לי חבר שהייתי בערך בת 12 ואומנם זה מוקדם אבל אני באמת באמת אהבתי אותו
כרגע אני מאוהבת במישהי וזה הדבר הכי חרא שיש

המון כיאלו שפעם אחת קרה משהו
הייתי במסעדה והיה מלצר כל כך חמוד וחתיך באמת
אחר-כך מצאתי את באינסטגרם שלו וגיליתי שהוא הומו והוא כבר בזוגיות
זה היה מבאס
יצא לי להיות פעם אחת במערכת יחסים אבל בוא נגיד ככה שזה לא ממש היה הדדי ממש לא סבלתי אותו יצאתי איתו רק כי הרגשתי רע אבל היי זה נגמר

לא אולי קראש או משהו אבל קראש ממש חזק התאהבות אף פעם לא אולי קרוב טיפה טיפה

כן
לפני שנה
מדהים
אנחנו ביחד

כן
גיל 12 לדעתי
התחושה הכי נעימה שקיימת
אבל באותה מידה הבטן שלך מתפוצצת מחרדה ולחץ

התאהבות ספציפית בגבר בגיל 15 הרגיש טוב ומנותק מהמציאות לפעמים ושזה נגמר הכאב חזק מאוד ולא שווה את זה

הלוואי אבל לא

כן
שלוש פעמים
בגיל 10-12, בגיל 12.5-14, 15.6-16
כל פעם זאת הייתה חוויה אחרת, כי הייתי אדם אחר. בדרך כלל זה היה שילוב של גועל, פחד והתרגשות.

כן ואני לא משחררת גם אחרי קרוב לשנתיים

כן, בגיל 21 כזה אני חושבת שהרגשתי באמת התאהבות ורגשות חזקים יחסית. לא קראש חולף כמו שכבר חוויתי לפני.

זה היה כיף ומדהים, פתאום הרגשתי שאני תמיד שמחה ומחייכת וזה היה משחרר אותי יחסית.. בתור אחת שיש לה הרבה דאגות ובעיות על הראש. כמובן שעדיין הייתי על הדברים שלי, אבל כאילו תחושה שפתאום החיים יותר כיפים ו"קלים". סוג של אופוריה כזאת.
כן קרה לי אז גם שהייתה לי תקופה לא טובה, אבל בכללי תחושה כזאת שאת לא לבד ושלמישהו באמת אכפת ממך (כי זה גם היה הדדי).

זו תחושה ממש טובה באמת

כן אבל רק בחטיבה ובתיכון הרגשתי את זה זו הרגשה טובה

כן יש לי קראש כבר שנה וכמה חודשים ואני בן 14 וחצי כמעט וזה התחיל בגיל 13

אם את מתרגשת לבוא לבית ספר בידיעה שהוא שם אז זה סימן

אה וגם כשאני הולך לישון אני מדמיין אותה ואז אני נרדם

אה ואני מרגיש התרגשות ואהבה ושהיא מושלמת

וואי כמה תגובות כתבתי

כן , התחיל בגיל 5 שראיתי שכסף זה הכל בחיים

אני כל כך מבינה אותך
הניתוק רגש הזה מרגיש כאילו לא משנה מה תעשי לא תצליחי להתאהב

בפעם הראשונה בגיל 14 בחתיך של השכבה שלא שם עליי והלך עם המקובלת היפה, נשבר לי הלב שבכלל לא דיברתי איתו בחיים.

בפעם השניה בגיל 17 עם הבן זוג הראשון שלי,
הייתי מאוהבת עד השמיים
אבל אהבה ראשונה כמו אהבה ראשונה,
נשאר בה רק זכרונות מדהימים

כן. בגיל 16.
זה להרגיש המון..
צורך לדבר איתו כול היום, לראות אותו, איך שהוא כותב לענות לו, לחכות להודעה ממנו.. להנות לדבר איתו.. לדאוג לו.. לקנאות לו..ממש הכול..
ולי לקח זמן להבין שזה מתוך התאהבות בכלל..

כן, בגיל 18, הרגיש מדהים כשזה היה הדדי, והרגיש נורא כשזה הפסיק להיות הדדי

לא

17

היה לי קראש ביסודי עד הסוף שלו בערך אבל אמרה לא ואני לא זוכר ככ רגשות אבל היה נחמד, לא חשבתי עליה כל הזמן אבל עדיין.
לאחרונה הייתה מישהי שהיה סיכוי שנהיה זוג ובאמת לא יודע אם "התאהבתי" ולכמה זמן אבל היא הייתה הבנאדם הכי קרוב אליי.
היא יחסית מהר לא רצתה ככ ללכת למקום הזוגי ואני מיוזמה שלי נשארתי, לצערי היום אנחנו לא מדברים וכן זה מבאס אבל זה כנראה מה שהיה צריך לקרות, ולמרות שאולי רוב האנשים לא היו בוחרים כמוני לא מאוד אכפת לי ואני מודה על הבחירות שלי ועל התקופה ומודה גם לה.
ולהתאהב זה נחמד מאוד אבל זה באמת יכול לטשטש את שאר הרגשות, וזה קצת מסוכן. הבעיה שגם קשה לא להתאהב בבנאדם שעלול לפגוע בך כי זה אלה רגשות שחשים לעיתים לפני שמכירים אנשים. בקיצור להתאהב זה נחמד אבל יכול לעשות בעיות או לצאת "לא משתלם" במקרים מסויימים.

כן

כן וזה כל כך גרוע להתאהב

בגן

17, לא יצא לי להתאהב אולי פה ושם קראשים אבל לא יותר מדי

לא

התאהבתי בגיל. 18 . הקשר נותק בגיל 19 . אני תיכף בת 21, מהרגע שפגשתי אותו לראשונה הבנתי מה חיפשתי כל החיים שלי, הוא פשוט מושלם בעיני, אני הרגשתי על סמים כשאני איתו. כל פעם שדיברתי איתו הרגשתי באופוריה, הסקס איתו היה לא מהעולם הזה.. הרגשתי באמת בגן עדן אף פעם לפניו לא הרגשתי לאף אחד ככה , והוא לא היה הראשון שלי.. ממש נשמות תאומות.. אבל זה נגמר ביוזמתו, ומאז אני שבורה.. אין יום שאני לא חושבת עליו, אין יום שאני לא מצפה שאולי הוא פתאום יופיע ויזכר בי, וישלח לי הודעה, אבל הימים עוברים וככל שעוברים אני מתחילה להשלים שאולי לא אראה אותו שוב לעולם. אבל האהבה שלי אליו בהחלט תהיה הדבר הכי קסום שחוויתי בחיי, מאז שהכרתי אותו התחלתי להאמין שוב באלוהים כי רק הוא יכול לברוא הרגשה כזאת כלפי בנאדם. לא סתם אומרים שלב אוהב פעם אחת.. מקווה שיהיה לו טוב. אפילו שהוא זה שהחליט ללכת ולהשאיר אותי פה לבד.

לא יודעת אם זה נחשב. פגשתי השנה מישהו, גיל 16, זה היה רק כמה פעמים ונגמר הקורס אז לא יצא לי לראות אותו מאז
לא יודעת מה קרה שככה התאהבתי, אבל גם אחרי שהתחלתי איתו והוא אמר שהוא לא בקטע אני עדיין מרגישה מאוהבת.
היו לי שבועות שבהם כל מה שעשיתי בזמן החופשי שלי זה לחשוב עליו. מרגיש לי קצת לא בריא