מנסה לעכל חודש שלא מרגיש אמיתי.

כשהכל נרגע, זה מתחיל לחלחל באמת. האובדן של סבא שלך זה לא רק פרידה ממנו, זה גם שינוי בכל המשפחה ובתחושת היציבות, אז ברור שזה מרגיש מוזר ולא אמיתי
ולגבי מה ששאלת בדרך כלל זה לא נשאר ככה באותה עוצמה, אבל כן לוקח זמן. זה לא שהשברים נעלמים, אלא שלומדים לחיות איתם והכאב נהיה פחות חד עם הזמן. מה שאתה מרגיש עכשיו לגמרי נורמלי לתהליך של אבל.
אם בא לך לשתף עוד או לפרוק תרגיש חופשי לרשום לי

בעבור זה יש זמן אבל מסויים שצריך לשבת על אדם מסוים וכשהזמן הזה נגמר תנסה לשקם את עצמך לאחר האירוע
כי בסוף זה תלוי באיך אתה תקום ממנו ולא איך תתנהל בתוכו

היי לך,
נשמע שאחרי חודש שלם של טקסים, פנים וארוחות, דווקא עכשיו כשהשקט מגיע, מתחיל להיספג משהו מהגודל של מה שקרה.
ייתכן שזה מרגיש מבלבל להיות בתוך דברים שמרגישים זרים, ועדיין להרגיש מחויב להיות שם, ואחר כך לצאת מהצד השני עם תחושה שמשהו השתנה בלי שאפשר לשים עליו את האצבע.
נראה שהשאלה "האם זה הנורמלי החדש" מגיעה מתוך ניסיון להבין לאן מכאן, כשהדברים עדיין לא התיישבו.
עצם זה שבחרת לכתוב ולנסות לשים מילים על זה, זה לא מובן מאליו.
חשוב לא להישאר לבד עם מה שעובר עליך. אולי יש מישהו קרוב שמתאים לך לשתף, מישהו שיוכל להיות איתך בתוך זה.
אם תרגיש שזה נכון עבורך, תדע שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך.
אתה מוזמן לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עליך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מצרפת קישור לצ'אט
שלך,
מתנדבת סה"ר