קשה לי להיפתח אל בנות.

כמות הבנות שיצאתי איתן וזה לא הלך. מרגיש לי כמו מנגנון הגנה של המוח שלי. עכשיו בדיוק היה לי קטע רציני עם בחורה. התנשקנו מה שאני לוקח את הזמן איתו. אחריי 5 ימים פותח את הטלפון אחריי שבוע שטח בדרך הבייתה לפגוש אותה שולחת לי שזה לא מתאים בתירוצים של אני אדם מדהים והיא הבעיה פה. כבר הגדרנו את עצמנו כזוג בכלל לפניי שבוע.
עכשיו שוב פעם אותו תהליך "אני אשקיע בעצמי , על הז*ן שלי" זה כבר מעצבן. ותמיד אבל תמיד זה נגמר ב"יעני" טוב ובזה שהן אומרות לי שאני אדם מדהים. עד שבניתי על אחת רצינית גם כן. עכשיו אני הולך להיתקע 3 שבועות בשטח בלי קליטה ובלי כלום וגם אחשוב עליה כל היום שהיא כבר התקדמה כי היא אכלה את הסתביכים שלי בזמן ה 5 ימים שאכלתי פודרה באמצע המדבר.
כבר אין לי כוח לדבר עם בנות. אני פה בסביבה של בנות התחילו איתי מלא וזה כבר מבאס אותי שיסתיים אותו הדבר. מעדיף להביא ב*ד וזהו.
*לא מחשיב ידידות*