2 תשובות
זָמִיר מֻפְלָא וּמְיֻחָד עָמַד בְּתוֹךְ הַכְּלוּב, בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. הַכְּלוּב הָיָה עָשׂוּי מִזָּהָב, וּבְתוֹכוֹ עָמַד הַזָּמִיר וְסִלְסֵל בְּקוֹלוֹ הִשְׁמִיעַ שִׁירִים יָפִים וַעֲרֵבִים. כָּל הַצִּפֳּרִים הָיוּ בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל שִׁירָתוֹ שֶׁל הַזָּמִיר, הֵן הָיוּ עוֹמְדוֹת וּמְקַנְּאוֹת בּוֹ: "כַּמָּה טוֹב לְךָ, זָמִיר! אַשְׁרֶיךָ! אַתָּה נִמְצָא בָּאַרְמוֹן שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הַכְּלוּב שֶׁלְּךָ עָשׂוּי מִזָּהָב טָהוֹר, אַתָּה מְקַבֵּל אֹכֶל כְּיַד הַמֶּלֶךְ בְּכֵלִים יָפִים וּמְפֹאָרִים מִזָּהָב. בֶּאֱמֶת, לְךָ מַתְאִים לִשְׂמֹחַ וְלָשִׁיר כִּי אַף פַּעַם לֹא קַר לְךָ, וְאַתָּה תָּמִיד שָׂבֵעַ וְאוֹכֵל הֵיטֵב. אֲנַחְנוּ כָּל-כָּךְ קָשֶׁה לָנוּ: בַּקַּיִץ חַם מִדַּי, בַּחֹרֶף קַר וּמֻשְׁלָג, וּבְקֹשִׁי אֲנַחְנוּ מַשִּׂיגוֹת לְעַצְמֵנוּ אֹכֶל".
אֲבָל הַזָּמִיר בִּכְלָל לֹא הָיָה שָׂמֵחַ. הוּא עָנָה לַצִּפֳּרִים בְּקוֹל מַר: "אַל תְּקַנְּאוּ בִּי בִּכְלָל! הַלְוַאי וְיָכֹלְתִּי לָצֵאת מֵהַכְּלוּב הַזֶּה וְלִהְיוֹת חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר. אֲנִי מוּכָן לִחְיוֹת כְּמוֹכֶן לִסְבֹּל מִקֹּר וּמֵחֹם, מֵרָעָב וּמִצָּמָא וּבִלְבַד שֶׁאֶהֱיֶה מְשֻׁחְרָר".
הָה, זֹאת בֶּאֱמֶת טְעָנָה נְכוֹנָה חָשְׁבוּ הַצִּפֳּרִים, וְהִתְחִילוּ לְרַחֵם עַל הַזָּמִיר. מִסְכֵּן שֶׁכְּמוֹתוֹ! כָּל הַיּוֹם הוּא כָּלוּא בַּכְּלוּב וְלֹא יָכוֹל לָעוּף בְּחָפְשִׁיּוּת!
"אָנָּא, עֲשׂוּ לִי טוֹבָה", בִּקֵּשׁ הַזָּמִיר מֵהַצִּפֳּרִים שֶׁסְּבִיבוֹ, "יֵשׁ לִי אָחוֹת חֲכָמָה מְאֹד, שֶׁמִּתְגוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַלָּבָן עַל עֵץ הָאֶרֶז. לְכוּ וְהוֹדִיעוּ לָהּ עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה לִי עַל כָּךְ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתִי וְכָלְאוּ אוֹתִי בַּכְּלוּב. אוּלַי הִיא תּוּכַל לָתֵת לִי עֵצָה טוֹבָה כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מֵהַכֶּלֶא?"
אַחַת הַצִּפֳּרִים שֶׁעָמְדָה שָׁם הִתְמַלְּאָה רַחֲמִים עַל הַזָּמִיר הַמִּסְכֵּן, וּמִיָּד עָפָה אֶל הַיַּעַר הַלָּבָן. הִיא מָצְאָה אֶת אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַזָּמִיר וְסִפְּרָה לָהּ מַה קָּרָה לָאָח שֶׁלָּהּ. הָאָחוֹת, שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצַע לָשִׁיר שִׁיר עַלִּיז, שָׁמְעָה אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה, הִפְסִיקָה לָשִׁיר וְצָנְחָה אַרְצָה. הִיא פָּשׁוּט מֵתָה מֵרֹב צַעַר!
הַצִּפּוֹר חָזְרָה אֶל הַזָּמִיר מְלֵאָה צַעַר וּכְאֵב.
"נוּ, סִפַּרְתְּ לַאֲחוֹתִי?" שָׁאַל הַזָּמִיר בְּתִקְוָה.
הַצִּפּוֹר נֶאֶנְחָה וְלֹא עָנְתָה. "מַה קָּרָה? סַפְּרִי לִי מִיָּד הַכֹּל!" נִבְהַל הַזָּמִיר.
וְאָז סִפְּרָה הַצִּפּוֹר לַזָּמִיר בְּעֶצֶב שֶׁאֲחוֹתוֹ נָפְלָה וּמֵתָה. שָׁמַע זֹאת הַזָּמִיר וְהִצְטַעֵר מְאֹד. מֵאוֹתוֹ יוֹם הִפְסִיק הַזָּמִיר לָשִׁיר.
"הַזָּמִיר חוֹלֶה", אָמְרוּ הָעֲבָדִים לַמֶּלֶךְ.
הוּא לֹא רָצָה לֶאֱכֹל כְּלוּם, וְלֹא הִסְכִּים לִשְׁתּוֹת. רַק הָיָה יוֹשֵׁב בְּעֶצֶב בַּכְּלוּב שֶׁלּוֹ, וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד נִמְצָא מֵת עַל רִצְפַּת הַכְּלוּב. פָּתְחוּ הָעֲבָדִים אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב וְזָרְקוּ אֶת הַזָּמִיר הַחוּצָה.
וְאָז פִּתְאוֹם פָּרַשׂ הַזָּמִיר כְּנָפַיִם וְהִתְעוֹפֵף בְּשִׂמְחָה לַשָּׁמַיִם. הוּא טָס אֶל הַיַּעַר הַלָּבָן, לַאֲחוֹתוֹ שֶׁחִכְּתָה לוֹ עַל צַמֶּרֶת עֵץ הָאֶרֶז. "כֵּן, אֲחוֹתִי, הֵבַנְתִּי אֶת הָעֵצָה שֶׁנָּתַתְּ לִי", הוּא אָמַר לָהּ, "אַתְּ עָשִׂית אֶת עַצְמֵךְ כְּאִלּוּ אַתְּ מֵתָה וַאֲנִי הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי מֵת, וְאָז אַצְלִיחַ לָצֵאת מֵהַכְּלוּב לְחַיִּים מְאֻשָּׁרִים, שֶׁל חֹפֶשׁ וּדְרוֹר!"
בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים כְּאִלּוּ בִּכְלוּב צְרִיכִים לִדְאֹג כָּל הַזְּמַן אֶת דַּאֲגוֹת הַפַּרְנָסָה, לַעֲבֹד וְלַעֲמֹל. אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָצֵאת קְצָת מִ"בֵּית-הַסֹּהַר" הַזֶּה וְלִטְעֹם חַיִּים שֶׁל חֹפֶשׁ אֲמִתִּי, שֶׁל חֵרוּת שֶׁל אֱמֶת אֲנַחְנוּ צְרִיכִים כְּאִלּוּ "לְהָמִית אֶת עַצְמֵנוּ" בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁמַּעֲסִיקִים אוֹתָנוּ כָּל הַשָּׁבוּעַ, לִשְׁכֹּחַ מֵהֶם, לַעֲצֹר מֵעֲבוֹדוֹת הַחֹל, מֵהָרְדִיפָה אַחֲרֵי הַכֶּסֶף וּמֵהָעִסּוּקִים בַּהֲבָלִים וּבִשְׁטֻיּוֹת וּלְהַקְדִּישׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לִדְבָרִים רוּחָנִיִּים, לְהִתְעַלּוּת וּלְהִתְרוֹמְמוּת שֶׁתִּגְרֹמְנָה לָנוּ אֹשֶׁר אֲמִתִּי וְנִצְחִי.
צריך לעבור על זה ולהתאים יותר לילדים למשל להוריד את הרמה של השפה ולשנות קצת פרטים מהסיפור (במקום שהציפור מתה אז נפצעה או בסגנון ועוד כמה דברים)
אֲבָל הַזָּמִיר בִּכְלָל לֹא הָיָה שָׂמֵחַ. הוּא עָנָה לַצִּפֳּרִים בְּקוֹל מַר: "אַל תְּקַנְּאוּ בִּי בִּכְלָל! הַלְוַאי וְיָכֹלְתִּי לָצֵאת מֵהַכְּלוּב הַזֶּה וְלִהְיוֹת חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר. אֲנִי מוּכָן לִחְיוֹת כְּמוֹכֶן לִסְבֹּל מִקֹּר וּמֵחֹם, מֵרָעָב וּמִצָּמָא וּבִלְבַד שֶׁאֶהֱיֶה מְשֻׁחְרָר".
הָה, זֹאת בֶּאֱמֶת טְעָנָה נְכוֹנָה חָשְׁבוּ הַצִּפֳּרִים, וְהִתְחִילוּ לְרַחֵם עַל הַזָּמִיר. מִסְכֵּן שֶׁכְּמוֹתוֹ! כָּל הַיּוֹם הוּא כָּלוּא בַּכְּלוּב וְלֹא יָכוֹל לָעוּף בְּחָפְשִׁיּוּת!
"אָנָּא, עֲשׂוּ לִי טוֹבָה", בִּקֵּשׁ הַזָּמִיר מֵהַצִּפֳּרִים שֶׁסְּבִיבוֹ, "יֵשׁ לִי אָחוֹת חֲכָמָה מְאֹד, שֶׁמִּתְגוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַלָּבָן עַל עֵץ הָאֶרֶז. לְכוּ וְהוֹדִיעוּ לָהּ עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה לִי עַל כָּךְ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתִי וְכָלְאוּ אוֹתִי בַּכְּלוּב. אוּלַי הִיא תּוּכַל לָתֵת לִי עֵצָה טוֹבָה כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מֵהַכֶּלֶא?"
אַחַת הַצִּפֳּרִים שֶׁעָמְדָה שָׁם הִתְמַלְּאָה רַחֲמִים עַל הַזָּמִיר הַמִּסְכֵּן, וּמִיָּד עָפָה אֶל הַיַּעַר הַלָּבָן. הִיא מָצְאָה אֶת אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַזָּמִיר וְסִפְּרָה לָהּ מַה קָּרָה לָאָח שֶׁלָּהּ. הָאָחוֹת, שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצַע לָשִׁיר שִׁיר עַלִּיז, שָׁמְעָה אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה, הִפְסִיקָה לָשִׁיר וְצָנְחָה אַרְצָה. הִיא פָּשׁוּט מֵתָה מֵרֹב צַעַר!
הַצִּפּוֹר חָזְרָה אֶל הַזָּמִיר מְלֵאָה צַעַר וּכְאֵב.
"נוּ, סִפַּרְתְּ לַאֲחוֹתִי?" שָׁאַל הַזָּמִיר בְּתִקְוָה.
הַצִּפּוֹר נֶאֶנְחָה וְלֹא עָנְתָה. "מַה קָּרָה? סַפְּרִי לִי מִיָּד הַכֹּל!" נִבְהַל הַזָּמִיר.
וְאָז סִפְּרָה הַצִּפּוֹר לַזָּמִיר בְּעֶצֶב שֶׁאֲחוֹתוֹ נָפְלָה וּמֵתָה. שָׁמַע זֹאת הַזָּמִיר וְהִצְטַעֵר מְאֹד. מֵאוֹתוֹ יוֹם הִפְסִיק הַזָּמִיר לָשִׁיר.
"הַזָּמִיר חוֹלֶה", אָמְרוּ הָעֲבָדִים לַמֶּלֶךְ.
הוּא לֹא רָצָה לֶאֱכֹל כְּלוּם, וְלֹא הִסְכִּים לִשְׁתּוֹת. רַק הָיָה יוֹשֵׁב בְּעֶצֶב בַּכְּלוּב שֶׁלּוֹ, וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד נִמְצָא מֵת עַל רִצְפַּת הַכְּלוּב. פָּתְחוּ הָעֲבָדִים אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב וְזָרְקוּ אֶת הַזָּמִיר הַחוּצָה.
וְאָז פִּתְאוֹם פָּרַשׂ הַזָּמִיר כְּנָפַיִם וְהִתְעוֹפֵף בְּשִׂמְחָה לַשָּׁמַיִם. הוּא טָס אֶל הַיַּעַר הַלָּבָן, לַאֲחוֹתוֹ שֶׁחִכְּתָה לוֹ עַל צַמֶּרֶת עֵץ הָאֶרֶז. "כֵּן, אֲחוֹתִי, הֵבַנְתִּי אֶת הָעֵצָה שֶׁנָּתַתְּ לִי", הוּא אָמַר לָהּ, "אַתְּ עָשִׂית אֶת עַצְמֵךְ כְּאִלּוּ אַתְּ מֵתָה וַאֲנִי הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי מֵת, וְאָז אַצְלִיחַ לָצֵאת מֵהַכְּלוּב לְחַיִּים מְאֻשָּׁרִים, שֶׁל חֹפֶשׁ וּדְרוֹר!"
בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים כְּאִלּוּ בִּכְלוּב צְרִיכִים לִדְאֹג כָּל הַזְּמַן אֶת דַּאֲגוֹת הַפַּרְנָסָה, לַעֲבֹד וְלַעֲמֹל. אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָצֵאת קְצָת מִ"בֵּית-הַסֹּהַר" הַזֶּה וְלִטְעֹם חַיִּים שֶׁל חֹפֶשׁ אֲמִתִּי, שֶׁל חֵרוּת שֶׁל אֱמֶת אֲנַחְנוּ צְרִיכִים כְּאִלּוּ "לְהָמִית אֶת עַצְמֵנוּ" בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁמַּעֲסִיקִים אוֹתָנוּ כָּל הַשָּׁבוּעַ, לִשְׁכֹּחַ מֵהֶם, לַעֲצֹר מֵעֲבוֹדוֹת הַחֹל, מֵהָרְדִיפָה אַחֲרֵי הַכֶּסֶף וּמֵהָעִסּוּקִים בַּהֲבָלִים וּבִשְׁטֻיּוֹת וּלְהַקְדִּישׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לִדְבָרִים רוּחָנִיִּים, לְהִתְעַלּוּת וּלְהִתְרוֹמְמוּת שֶׁתִּגְרֹמְנָה לָנוּ אֹשֶׁר אֲמִתִּי וְנִצְחִי.
צריך לעבור על זה ולהתאים יותר לילדים למשל להוריד את הרמה של השפה ולשנות קצת פרטים מהסיפור (במקום שהציפור מתה אז נפצעה או בסגנון ועוד כמה דברים)
אנונימי
לא בדיוק סיפור אבל לילדים: