זה מוזר? לא ספאם נשבעת

זה נורמלי, אנשים שונים מתאבלים בצורה שונה

זה בסדר, גם כשסבא שלי נפטר לא הרגשתי כלום

שואל השאלה:
אבל הכרתי אותם ואני מרגישה קצת חסרת רגשות גם כאילו זה קרה ממש לפני כמה שעות ואני מרגישה יותר עצובה על חברות שלי שהדריכו אותה מאשר על המוות שלה כאילו יש לי ממש אמפתיה לאחרים אבל אני לא מרגישה כלום למי שמת...

זה בסדר כל אחד מרגיש שונה אחרי דבר כזה ולפעמים זה הדחקה

את לא מחויבת להרגיש אמפטיה או כאב על מישהי שהיא לא קרובה ללב שלך וזה בסדר
יש אנשים רגישים יותר שיכאב להם על אחרים בקטע כזה ויש אנשים שפשוט ימשיכו בחייהם וזה בסדר
וגם אני לא כל כך הרגשתי משהו כשסבתא רבא שלי נפטרה למרות שכל הילדות שלי הייתי איתה
ואגב, גם ביום הזיכרון אנשים ממשיכים בשלהם בסופו של דבר..
ולגבי הכלבה שלך כן כאב לך פשוט עבר הזמן וכבר כאבת את הכאב.
אלו דברים שעוברים, זה לא הופך אותך לאגואיסטית וגם לא ללא נורמלית
שלא תדעי איך במשפחה שלי זה נראה..

שואל השאלה:
אבל זה אפילו לא הדחקה כאילו הדחקה נגמרת בשלב מסוים לא? אצלי זה פשוט אני לא מרגישה כלום ובדיוק דברתי עם חבר ממש טוב שלי על זה והוא שאל אם אני יהיה עצובה אם הוא ימות ואמרתי לו ברור אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה

זה בסדר אנשים מגיבים שונה למוות

שמעי, אין לדעת לגבי איך תרגישי, למרות שאם הוא קרוב ללב שלך כנראה שכן תרגישי עצב
ותתפלאי, מסתבר שלפעמים הדחקה לא נגמרת - היא פשוט משפיעה עלינו בדברים אחרים ולא תמיד אנחנו יודעים להבדיל איפה
אבל זה פוגש אותנו לפעמים
ולפעמים פשוט לא באמת כואב לנו
ואני רוצה שתביני שזה בסדר
כאילו שתביני, אני מאוד רגישה ואיכשהו גם אני לא בכיתי על סבתא רבא שלי
וגם אבא שלי לא בכה עליה (סבתא שלו) וגם לא על אבא שלו, אבל נגיד על בן דוד שלו שהיה החבר הכי טוב שלו בזמנו - הוא כן בכה
מבינה? זה ממש תלוי כמה קרוב ללב שלנו אותו אדם - או כאב שהוא חווה או שפשוט לפעמים כואב לנו על אובדן של משפחות
הכל כללי, ואין צורך שתחשבי על עצמך דברים כי הכרת אנשים אבל לא כאבת עליהם
זה בסדר גמור.

שואל השאלה:
תודה על התמיכה מעריכה מאוד

אין בעד מה באהבה