זה נכון שגם פעם היו מלא מקרים מזעזעים כמו בזמן האחרוןפשוט אז לא היו מתעדים את זה וזה לא היה במידה בכלל?

כן

זוועות ומפלצות היו תמיד

מרגיש לי שבתקופה האחרונה התדירות עלתה.
גם הדור היום הרבה יותר חצוף ולא מכבד ביחסיות לעומת הדור של פעם.
פעם היה כבוד ממש למבוגרים ובכללי הנוער היה יותר מחונך.
לא מכלילה את כל בני הנוער אבל באחוזים בפירוש יש שינוי מגמה לרעה.

כן, אבל נתוני הפשיעה לא משקרים.
יש עלייה משמעותית בשלושת וחצי השנים האחרונות.

נכון,תמיד היו פראי אדם
אבל עכשיו בגלל שילדים רואים מקרים כאלה ורואים שהעונש הוא לא חמור אם בכלל יש עונש על מעשים כאלה, הם מקבלים לגיטימציה לעשות מה שבא להם והאלימות מתפשטת

הי לך
המלים שלך נכנסות ישר ללב כי הן מגיעות מהבטן הרכה שדואגת, חסרת מנוחה.
אולי דרוכה ומרגישה כמו נטולת מקום בטוח.
כמהה לדעת שהדור לא נהיה אלים יותר. כי אולי אם כך תמיד היה אז ההווה לא נהיה יותר מאיים. נשמע שמצב הרוח שלך יכול להיות מושפע ממה שקורה מסביבנו ואת נעה כמו בין יאוש לתקווה. רוצה לחפש קרקע יציבה אדמה בטוחה להגיע אליה אחרי שהים כל כך סוער. והנה היד שבתמונה שצירפת שצצה ועולה מתוך המים ומחפשת מישהו שימשוך ויציל מעומק המצולות שאפשר לטבוע בהם.. ואולי אפילו איזו רפסודה שהיד תוכל להיתלות עליה ורק להשאיר את הראש גם מעל למים עד שהגלים טיפה יפחיתו מהסערה המטלטלת.
הבחירה לשאול כאן במרחב יכולה להעיד על הכוח שבך, על המוכנות להושיט את היד הזו ולא להישאר לבד. לפעמים גם אם אין תשובות לשאלות שהעלית, עצם זה שחולקים את מה שמרגישים זה יכול אפילו בקצת להקל. כי עצם הדיבור מאפשר לפרוק, להבין את התחושות יותר טוב ולהרגיש פחות לבד עם מה שעובר עלינו.
יקרה, משתפת שאני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת.
מזמינה אותך להיכנס לצ'ט שלנו, מצרפת קישור.
המתנדבים שלנו יחכו לך שם ותוכלי לדבר ולשתף במרחב אנונימי נטול שיפוטיות. אנחנו שם כדי להקשיב לכל מה שתרצי להביא.
בואי, נחכה לך.
שלך
מתנדבת סה"ר.