40 תשובות
חוק ה5 שניות אולי יעבוד, לא בטוח אבל תנסי
זה אומר לספור מ5 עד 0 ושזה מגיע ל0 בלי לחשוב ובלי כלום להכריח בכוח להזיז את השרירים וללכת לעשות משהו
אבל הכי חשוב זה לא לחשוב על מה לעשות
פשוט לקום אחרי ה5 שניות ולעשות משהו אחד לפחות וזה לא כזה משנה מה הוא יהיה זה יכול אפילו להיות ללכת לשתות מים או להזיז משהו בשולחן ממקום אחד ומקום אחר
זה יקח קצת זמן עד שזה יעבוד חלק אבל שווה לנסות
זה אומר לספור מ5 עד 0 ושזה מגיע ל0 בלי לחשוב ובלי כלום להכריח בכוח להזיז את השרירים וללכת לעשות משהו
אבל הכי חשוב זה לא לחשוב על מה לעשות
פשוט לקום אחרי ה5 שניות ולעשות משהו אחד לפחות וזה לא כזה משנה מה הוא יהיה זה יכול אפילו להיות ללכת לשתות מים או להזיז משהו בשולחן ממקום אחד ומקום אחר
זה יקח קצת זמן עד שזה יעבוד חלק אבל שווה לנסות
היי
האמת שדי כואב לשמוע את זה
אין לי ממש רעיון לאותו הרגע ספציפית של ההרגשה- חוץ מאוכל טעים ומוזיקה שזה מה שעוזר לי בזמנים שלי קשה
אני חושבת אבל שאם תשני דברים 'גדולים' יותר אז את תרגישי יותר טוב ברגעים הגרועים האלה, לא?
למשל אני רואה שבתקופות שאני מתאמנת אני מרגישה יותר טוב מאשר בתקופות שאני לא מתאמנת
בתקופות שאני יותר יוצאת/מדברת עם חברים אני מרגישה יותר טוב
אולי פסיכולוג יכול לעזור לטווח הרחוק (למרות שאם את לוקחת כדורים כנראה שכבר חשבתי על זה)
האמת שדי כואב לשמוע את זה
אין לי ממש רעיון לאותו הרגע ספציפית של ההרגשה- חוץ מאוכל טעים ומוזיקה שזה מה שעוזר לי בזמנים שלי קשה
אני חושבת אבל שאם תשני דברים 'גדולים' יותר אז את תרגישי יותר טוב ברגעים הגרועים האלה, לא?
למשל אני רואה שבתקופות שאני מתאמנת אני מרגישה יותר טוב מאשר בתקופות שאני לא מתאמנת
בתקופות שאני יותר יוצאת/מדברת עם חברים אני מרגישה יותר טוב
אולי פסיכולוג יכול לעזור לטווח הרחוק (למרות שאם את לוקחת כדורים כנראה שכבר חשבתי על זה)
תמצאי לך חברים ומסגרת לימודית וסדר יום רווי בדברים שאת אוהבת בלי הבטלה הזאת שזה מה שגורם לך לעצות הזאת להיות במיטה אני מבין שזה הכי מנחם כרגע אבל זה הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות כדי לפתור את זה תקומי תצאי תכירי חברות שיהיה לך עיסוק, תחביב מסוים. תכתבי לי בפרטי אם את רוצה❤
אני חושב שאת מלנכולית,
בכל מקרה,
להתחיל לקרוא ספרים שנותנים לך זוויות אחרות על החיים ממליץ על meditations של מרקוס אורילאוס שמעודד סטואיזם
ובכללי יעזור לך גם אבסורדיזם של אלברט קמוס
לדעתי השקפות פילוסופיות אחרות על העולם יעזרו
זה מה שעזר לי לפחות.
בהצלחה מקווה שישתפר
בכל מקרה,
להתחיל לקרוא ספרים שנותנים לך זוויות אחרות על החיים ממליץ על meditations של מרקוס אורילאוס שמעודד סטואיזם
ובכללי יעזור לך גם אבסורדיזם של אלברט קמוס
לדעתי השקפות פילוסופיות אחרות על העולם יעזרו
זה מה שעזר לי לפחות.
בהצלחה מקווה שישתפר
שואל השאלה:
אני לא מסוגלת להקשיב למוזיקה, אין לי סבלנות וזה מעמיס עלי ומעצבן אותי (ואני מאוד מאוד אוהבת מוזיקה), לגבי ספרים, אותו הדבר. הדיכאון החריב את היכולת שלי להתרכז וללמוד ובטח שלקרוא ספרים (וגם את זה אהבתי מאוד)
אני לא מסוגלת להקשיב למוזיקה, אין לי סבלנות וזה מעמיס עלי ומעצבן אותי (ואני מאוד מאוד אוהבת מוזיקה), לגבי ספרים, אותו הדבר. הדיכאון החריב את היכולת שלי להתרכז וללמוד ובטח שלקרוא ספרים (וגם את זה אהבתי מאוד)
הכלב אמור להיות דבר שעוזר, ואני לא בטוחה אין מצאתי את ההבנה הזו - וצריך למצוא אותה, לא סתם לשמוע - אבל מתישהו את תראי שיש הרבה יופי בפרטים הקטנים.
יש יופי בפרחים בצד הדרך ובקשת בענן קטנה ובעיקר הרבה יופי ואור קורן בחבר ממש קרוב שנותן קצת יותר כוח.
לבית הספר הרי ברור שאין, אבל זה מתחיל מאדם שאת יכולה לענות להודעות שלו גם כשאת עייפה וזה מסתכם במישהו שאת יודעת שאין סיבה אבל איתו תרצי להשקיע באיך שאת נראית כי זה לא מרגיש כמו בזבוז זמן לצאת מהמיטה ולהתקלח לפני שאת איתו.
ואת איתו המון, יותר משרצוי על חשבון זמן של דברים חשובים, אבל אין חשוב יותר ממקור אושר אחד.
אם לא אדם אז מקום, כל דבר שאיכשהו חדר ומהווה בטיחות אצלך אבל אחת שממש מעוררת בך משהו שכבה.
אחריו הכל יפה, לא רק הוא והאור שהוא מקרין אלא גם השמיים והנופים ומה שהוא משאיר אחריו בעולם הזה שנמצא פה גם בשבילך ואפילו שהדיכאון לא באמת חולף לפחות העולם שמכיל אותך ואותו יפה מספיק לתת לך סיבה
יש יופי בפרחים בצד הדרך ובקשת בענן קטנה ובעיקר הרבה יופי ואור קורן בחבר ממש קרוב שנותן קצת יותר כוח.
לבית הספר הרי ברור שאין, אבל זה מתחיל מאדם שאת יכולה לענות להודעות שלו גם כשאת עייפה וזה מסתכם במישהו שאת יודעת שאין סיבה אבל איתו תרצי להשקיע באיך שאת נראית כי זה לא מרגיש כמו בזבוז זמן לצאת מהמיטה ולהתקלח לפני שאת איתו.
ואת איתו המון, יותר משרצוי על חשבון זמן של דברים חשובים, אבל אין חשוב יותר ממקור אושר אחד.
אם לא אדם אז מקום, כל דבר שאיכשהו חדר ומהווה בטיחות אצלך אבל אחת שממש מעוררת בך משהו שכבה.
אחריו הכל יפה, לא רק הוא והאור שהוא מקרין אלא גם השמיים והנופים ומה שהוא משאיר אחריו בעולם הזה שנמצא פה גם בשבילך ואפילו שהדיכאון לא באמת חולף לפחות העולם שמכיל אותך ואותו יפה מספיק לתת לך סיבה
לדעתי זה הפיתרון בין היחידים שיש,
גם דיסלקט יכול לקרוא אם מתרכז מספיק,
תנסי.
יש אפליקציה בשם deepstash שהיא מעבירה ספרים בצורה נוחה יותר אולי תתחברי
גם דיסלקט יכול לקרוא אם מתרכז מספיק,
תנסי.
יש אפליקציה בשם deepstash שהיא מעבירה ספרים בצורה נוחה יותר אולי תתחברי
שואל השאלה:
^ ניסיתי אתה לא מבין כמה ניסיתי לקרוא, קניתי גם מלא ספרים שמעניינים אותי אבל אני פשוט לא מסוגלת לקרוא
^ ניסיתי אתה לא מבין כמה ניסיתי לקרוא, קניתי גם מלא ספרים שמעניינים אותי אבל אני פשוט לא מסוגלת לקרוא
מה את אוהבת לעשות תנסי למצוא את השליחות שלך את מה שאת טובה בו ולהשקיע בזה
שואל השאלה:
^ תביני שברגעים כאלה כל דבר שאני מנסה לעשות נראה בלתי אפשרי, המוח שלי לא תופס דברים ואני שונאת את עצמי עוד יותר, אין לי חשק לכלום וגם אם יש לי טיפה חשק אני שונאת את מה שאני יוצרת כי הכל מרגיש מטומטם וחסר ערך
^ תביני שברגעים כאלה כל דבר שאני מנסה לעשות נראה בלתי אפשרי, המוח שלי לא תופס דברים ואני שונאת את עצמי עוד יותר, אין לי חשק לכלום וגם אם יש לי טיפה חשק אני שונאת את מה שאני יוצרת כי הכל מרגיש מטומטם וחסר ערך
מה עפ לצאת עם חברים ולהכיר אנשים חדשים?
אנונימית
שואל השאלה:
^ אני לא אדם של אנשים ולהיות בחברה של אנשים, גם אלה שאני הכי אוהבת (מינוס חבר שלי) מעיקה מאוד ובלתי נסבלת.
רק בשביל שתביני, הייתי יוצאת ממפגשים חברתיים לשירותים רק כדי לדפוק את הראש בקיר
^ אני לא אדם של אנשים ולהיות בחברה של אנשים, גם אלה שאני הכי אוהבת (מינוס חבר שלי) מעיקה מאוד ובלתי נסבלת.
רק בשביל שתביני, הייתי יוצאת ממפגשים חברתיים לשירותים רק כדי לדפוק את הראש בקיר
פעם ניסית ממש להכריח את עצמך לעשות משהו - בלי לדעת אם זה באמת שווה ותהני ממנו, פשוט כי זה פתאום הרגיש לך נחוץ?
להפגש עם חברים, לרדת לים, לקרוא ספר במקום לצפות במשהו כי זה דורש ממך יותר השקעה, להכין משהו.. ?
זה מרגיש כל כך מיותר ואפילו לא בהכרח כיף באותו הרגע אבל זה מכריח אותך לעשות את זה לאורך זמן.
כל אחת מהאפשרויות או לוקחת ממך פרק זמן של השקעה, או מחייבת אותך להיות כפופה לדברים כמו אנשים אחרים ואוטובוסים שבין כה וכה יגזלו לך זמן וישאירו אותך מחוץ לבית.
לא כיף, לא, אבל זה מוכיח לך שעשית משהו
להפגש עם חברים, לרדת לים, לקרוא ספר במקום לצפות במשהו כי זה דורש ממך יותר השקעה, להכין משהו.. ?
זה מרגיש כל כך מיותר ואפילו לא בהכרח כיף באותו הרגע אבל זה מכריח אותך לעשות את זה לאורך זמן.
כל אחת מהאפשרויות או לוקחת ממך פרק זמן של השקעה, או מחייבת אותך להיות כפופה לדברים כמו אנשים אחרים ואוטובוסים שבין כה וכה יגזלו לך זמן וישאירו אותך מחוץ לבית.
לא כיף, לא, אבל זה מוכיח לך שעשית משהו
הבעיה שלך דומה לשלי, זו בעיה תפיסתית באמת כפי שכתבת ולאו דווקא בעיה שמגיעה מקושי מסוים אלא כללית יותר (תהיות לגבי הקיום, משמעות, שווי, וכו').
כשאני לבד לא משנה מה אעשה עדיין אשאר עם המחשבות שלי. לעומת זאת, אם אני מבלה עם חברים או עסוק בלימודים, אין לי מספיק פנאי לחשוב עם עצמי ואין לי את יכולת *השליטה* לעצור את מה שקורה (לדוגמה להפסיק לכתוב, לצייר או לנגן) היות ואני לא האדם היחיד בסיטואציה.
זה הטיפ האמיתי שיש לי בעבורך - לא להישאר לבד.
אם אדם לבד, אין זה רק הגיוני שיישאב לקולות בראשו? הרי אנחנו לא יכולים באמת להיות "לבד", אדם חייב משהו לעבד. אז אנחנו מתחילים לתהות, ולהסתכל בצורה דיכוטומית על החיים שלנו, לקבוע תוויות ותבניות לכל תופעה כדי להרגיש בשליטה ובסוף אנחנו נשארים אפילו יותר מפוחדים מהעולם הזה מכיוון שאנחנו מבינים שאין לנו שליטה על רוב החיים שלנו, שדברים לא נשארים בתבניות שלנו ולמעשה הם פלואידים ובלתי צפויים לפעמים. והכי גרוע - אנחנו מתמקדים בחוויות שליליות ובמחשבות שליליות, "סטיגמות" אישיות וחיצוניות שמעוותות את צורת החשיבה שלנו על עצמנו ועל הסביבה, או על הקיום בכלל.
ואז, בעולם כזה שברירי, מפחיד ובלתי צפוי אין פלא שאנחנו קופאים במקום, רוצים למות וחווים אנהדוניה ודיכאון. זה רק הגיוני.
לטווח הארוך (למרות שלא ביקשת) אני ממליץ על טיפול פסיכותרפי ו/או טיפול cbt/dbt בקבוצה או בפרטני לפי מה שמתאים לך.
לפי מה שתיארת יכול להיות שגם אשפוז יום (לא אשפוז מלא!) במחלקה פסיכיאטרית יטיב איתך.
את צריכה עכשיו המון המון רפלקציה חיובית ומישהו שידבר איתך בגובה העיניים, יבין אותך ויעזור לך למצוא עוגנים לחיים. לא רק כדי לשרוד, כדי לחיות באמת.
כשאני לבד לא משנה מה אעשה עדיין אשאר עם המחשבות שלי. לעומת זאת, אם אני מבלה עם חברים או עסוק בלימודים, אין לי מספיק פנאי לחשוב עם עצמי ואין לי את יכולת *השליטה* לעצור את מה שקורה (לדוגמה להפסיק לכתוב, לצייר או לנגן) היות ואני לא האדם היחיד בסיטואציה.
זה הטיפ האמיתי שיש לי בעבורך - לא להישאר לבד.
אם אדם לבד, אין זה רק הגיוני שיישאב לקולות בראשו? הרי אנחנו לא יכולים באמת להיות "לבד", אדם חייב משהו לעבד. אז אנחנו מתחילים לתהות, ולהסתכל בצורה דיכוטומית על החיים שלנו, לקבוע תוויות ותבניות לכל תופעה כדי להרגיש בשליטה ובסוף אנחנו נשארים אפילו יותר מפוחדים מהעולם הזה מכיוון שאנחנו מבינים שאין לנו שליטה על רוב החיים שלנו, שדברים לא נשארים בתבניות שלנו ולמעשה הם פלואידים ובלתי צפויים לפעמים. והכי גרוע - אנחנו מתמקדים בחוויות שליליות ובמחשבות שליליות, "סטיגמות" אישיות וחיצוניות שמעוותות את צורת החשיבה שלנו על עצמנו ועל הסביבה, או על הקיום בכלל.
ואז, בעולם כזה שברירי, מפחיד ובלתי צפוי אין פלא שאנחנו קופאים במקום, רוצים למות וחווים אנהדוניה ודיכאון. זה רק הגיוני.
לטווח הארוך (למרות שלא ביקשת) אני ממליץ על טיפול פסיכותרפי ו/או טיפול cbt/dbt בקבוצה או בפרטני לפי מה שמתאים לך.
לפי מה שתיארת יכול להיות שגם אשפוז יום (לא אשפוז מלא!) במחלקה פסיכיאטרית יטיב איתך.
את צריכה עכשיו המון המון רפלקציה חיובית ומישהו שידבר איתך בגובה העיניים, יבין אותך ויעזור לך למצוא עוגנים לחיים. לא רק כדי לשרוד, כדי לחיות באמת.
שואל השאלה:
אגב "בחור?",
קראנו את הזר של קאמי בספרות 5 יחל בבית הספר. אחלה ספר, אבל התקשתי מאוד להתרכז וקיבלתי תמונה מאוד כללית של המתרחש, לצערי
אגב "בחור?",
קראנו את הזר של קאמי בספרות 5 יחל בבית הספר. אחלה ספר, אבל התקשתי מאוד להתרכז וקיבלתי תמונה מאוד כללית של המתרחש, לצערי
שואל השאלה:
^^ תודה רבה על התשובה המושקעת.
אבל אני מרגישה שזה לחלוטין לא בשליטתי. אני מרגישה חרא עם אנשים ובלי אנשים, וניסיתי להאחז בהם כשהגעתי למקומות מאוד נואשים וזה לא עזר.
האמת שאחד הדברים שכן העסיקו אותי בחלק מהזמן מהשנה האחרונה זה רפלקציה על המצב הנפשי שלי וחקירה עצמית פסיכולוגית ופסיכיאטרית.
המחשבות הן אמנם רעות לרוב, אבל למה שלא אתמקד בהן ואחקור אותן אם בלאו הכי שום דבר אחר לא מעניין אותי באותו הרגע?
^^ תודה רבה על התשובה המושקעת.
אבל אני מרגישה שזה לחלוטין לא בשליטתי. אני מרגישה חרא עם אנשים ובלי אנשים, וניסיתי להאחז בהם כשהגעתי למקומות מאוד נואשים וזה לא עזר.
האמת שאחד הדברים שכן העסיקו אותי בחלק מהזמן מהשנה האחרונה זה רפלקציה על המצב הנפשי שלי וחקירה עצמית פסיכולוגית ופסיכיאטרית.
המחשבות הן אמנם רעות לרוב, אבל למה שלא אתמקד בהן ואחקור אותן אם בלאו הכי שום דבר אחר לא מעניין אותי באותו הרגע?
מה שאת מתארת הוא אמיתי וקשה, וזה לא אומר שמשהו לא בסדר בך, זה מצב שבו החיבור לרגש ולמשמעות פשוט נחלש מאוד
ברגעים כאלה, אל תנסי לפתור את החיים או למצוא משמעות, זה גדול מדי למצב שאת נמצאת בו
במקום זה תורידי הכול לרמה הכי קטנה שיש
לא איך אני יוצאת מזה
אלא רק מה הדבר הכי קטן שאני יכולה לעשות עכשיו שלא מחמיר את ההרגשה
זה יכול להיות משהו ממש בסיסי
לשנות תנוחה, לשתות מים, להתקלח, לשבת ליד חלון, לשים מוזיקה שקטה, או פשוט לקחת כמה נשימות ולהרגיש את הגוף
המטרה היא לא להרגיש טוב
אלא להרגיש קצת פחות רע
עוד משהו חשוב
כשעולה לך שוב ושוב המחשבה אני ריקה, זה מחזק את התחושה הזאת
אז במקום זה תנסי לשנות טיפה
לאני מרגישה ריקה כרגע
זה נשמע קטן, אבל זה פותח אפשרות לזה שזה מצב שעובר, לא מי שאת
לגבי הבן זוג
כשאת במצב כזה, המוח נוטה לפרש הכול דרך ערך עצמי נמוך
אז המחשבה שהוא לא אוהב אותך היא לא בהכרח אמת עליו, אלא השתקפות של איך שאת מרגישה כלפי עצמך באותו רגע
והכי חשוב
המצבים האלה מרגישים נצחיים, אבל הם גלים
גם אם זה נמשך שעות או ימים, זה עדיין משתנה
את לא צריכה לנצח את זה
רק לעבור את זה בצורה הכי עדינה שאפשר לעצמך
ובמקביל, חשוב שתהיה לך גם תמיכה אמיתית מחוץ לרגעים האלה
אדם קרוב או איש מקצוע
כי מה שאת מתארת יכול להיות גם משהו ביולוגי, וזה לגמרי בסדר לבקש עזרה
את לא לבד בזה
ברגעים כאלה, אל תנסי לפתור את החיים או למצוא משמעות, זה גדול מדי למצב שאת נמצאת בו
במקום זה תורידי הכול לרמה הכי קטנה שיש
לא איך אני יוצאת מזה
אלא רק מה הדבר הכי קטן שאני יכולה לעשות עכשיו שלא מחמיר את ההרגשה
זה יכול להיות משהו ממש בסיסי
לשנות תנוחה, לשתות מים, להתקלח, לשבת ליד חלון, לשים מוזיקה שקטה, או פשוט לקחת כמה נשימות ולהרגיש את הגוף
המטרה היא לא להרגיש טוב
אלא להרגיש קצת פחות רע
עוד משהו חשוב
כשעולה לך שוב ושוב המחשבה אני ריקה, זה מחזק את התחושה הזאת
אז במקום זה תנסי לשנות טיפה
לאני מרגישה ריקה כרגע
זה נשמע קטן, אבל זה פותח אפשרות לזה שזה מצב שעובר, לא מי שאת
לגבי הבן זוג
כשאת במצב כזה, המוח נוטה לפרש הכול דרך ערך עצמי נמוך
אז המחשבה שהוא לא אוהב אותך היא לא בהכרח אמת עליו, אלא השתקפות של איך שאת מרגישה כלפי עצמך באותו רגע
והכי חשוב
המצבים האלה מרגישים נצחיים, אבל הם גלים
גם אם זה נמשך שעות או ימים, זה עדיין משתנה
את לא צריכה לנצח את זה
רק לעבור את זה בצורה הכי עדינה שאפשר לעצמך
ובמקביל, חשוב שתהיה לך גם תמיכה אמיתית מחוץ לרגעים האלה
אדם קרוב או איש מקצוע
כי מה שאת מתארת יכול להיות גם משהו ביולוגי, וזה לגמרי בסדר לבקש עזרה
את לא לבד בזה
מה לגבי עזרה פסיכולוגית?
אנונימי
שואל השאלה:
^^ תודה רבה
^^ תודה רבה
שואל השאלה:
^^ אני מטופלת פסיכולוגית ופסיכיאטרית, אבל בשביל שהטיפול הפסיכולוגי יעבוד, צריך להיות שיתוף פעולה ומענה מצידי ואני לא במצב שאני יכולה לעזור לעצמי, ואומרים לי הרבה שאני חייבת לעזור לעצמי, אבל אני לא יכולה.
בכל מקרה, אני הולכת לפסיכולוגית אבל בשביל שיקרה שינוי זה צריך להגיע גם ממני ואני פשוט אדישה מידי להכל, כולל הסבל שלי לעיתים
^^ אני מטופלת פסיכולוגית ופסיכיאטרית, אבל בשביל שהטיפול הפסיכולוגי יעבוד, צריך להיות שיתוף פעולה ומענה מצידי ואני לא במצב שאני יכולה לעזור לעצמי, ואומרים לי הרבה שאני חייבת לעזור לעצמי, אבל אני לא יכולה.
בכל מקרה, אני הולכת לפסיכולוגית אבל בשביל שיקרה שינוי זה צריך להגיע גם ממני ואני פשוט אדישה מידי להכל, כולל הסבל שלי לעיתים
אני בתהליך משמעותי בלצאת מדיכאון והדרך היחידה שאני חושבת שיש לצאת ממנו זה כל הזמן להילחם. להבין, שאם את רוצה להשתנות, את צריכה להביס את הגרסה הנוכחית שלך. ושתדעי? היא תילחם בחזרה.
לא לוותר!!
דיכאון כשהוא מגיע לרמה שהוא כרוני לא יעבור כי החלטת להיות חיובית והתחושת העמוקה של הריקנות לא תעבור כי בן הזוג שלך חיבק אותך.
דרך ההחלמה היא אורכה. לפעמים ארוכה מאוד. היא יכולה לקחת שבועות, חודשים, ואפילו שנים.
את צריכה כל הזמן לקום על הרגליים. בין אם יש סיבה או אין.
כמובן שאם את מרגישה שאת מתעללת בעצמך וזה יותר מדי, קחי הפסקה.
אסור להכביד על עצמנו, צריך להקשיב לגוף.
ואני לא אומרת לך להתעלם מהלב, אלא להתעלות עליו.
אל תנסי לחשוב על המטרה הגדולה בחיים שלך, נסי לחשוב מה את יכולה לעשות עבורך היום להרגיש קצת יותר טוב מחר.
אל תחשבי אל "האם אני מוותר לעצמי יותר מדי?" ואל תשווי את עצמך לאחרות. כי אחרות לא עוברות מה שאת עוברת. לא כל בחורה שואלת את עצמה "מה הטעם בכלל לקום מהריצפה אם כבר לא אכפת לי שהיא קרה ושלא נוח לי?" ואל תהיי קשה עם עצמך בימים שאת לא מצליחה לנצח את הדיכאון. ויהיו ימים כאלה. אם לא הצלחת להתקלח הערב או לצחצח שיניים או אפילו לאכול, תהיי מלאת חמלה כלפי עצמך, תזכיר לעצמך שאת מנסה, שאת לוחמת!! לכל דבר ועניין.
לא משנה כמה "כישלנות" צברת. בכל יום תשכחי מאתמול. תכתבי לעצמך את ההצלחות.
היום:
אכלתי משהו קטן, שתיתי קצת מים, צחצחתי שיניים, הלכתי לבית ספר/עבודה/התנדבות, היום השקעתי בעצמי ולבשתי משהו שאני אוהבת, היום למדתי משהו חדש, היום הייתי שם עבור חברה, היום שטפתי כלים.
כל דבר!! אל תגיד לעצמך "זה דברים קטנים" כי בדיכאון גם צעדי זחל אלו צעדים!!! תזכרי, כל דבר הכי פצפון שאת עושה הוא מדהים. זה מראה שאת חיה, זה מראה שאת עוד בועטת, זה מראה שעדיין יש בך חלק שרוצה את החיים האלו.
תקשטי אותו.
את לא צריכה למלא את החיים שלך בדברים שממש קשה לך לעשות.
פשוט שימי לעצמך כתרים ליד כל דברים טוב שאת מצליחה לעשות.
תסתכלי במראה בכל יום, לא משנה באיזה שעה את קמה, ותגידי "קמתי."
את חזקה, ואני מאמינה בך. ואני כותבת הכל מהלב, כי זה מה שעזר לי. וזה יכול אולי לעזור לך.
לא לוותר!!
דיכאון כשהוא מגיע לרמה שהוא כרוני לא יעבור כי החלטת להיות חיובית והתחושת העמוקה של הריקנות לא תעבור כי בן הזוג שלך חיבק אותך.
דרך ההחלמה היא אורכה. לפעמים ארוכה מאוד. היא יכולה לקחת שבועות, חודשים, ואפילו שנים.
את צריכה כל הזמן לקום על הרגליים. בין אם יש סיבה או אין.
כמובן שאם את מרגישה שאת מתעללת בעצמך וזה יותר מדי, קחי הפסקה.
אסור להכביד על עצמנו, צריך להקשיב לגוף.
ואני לא אומרת לך להתעלם מהלב, אלא להתעלות עליו.
אל תנסי לחשוב על המטרה הגדולה בחיים שלך, נסי לחשוב מה את יכולה לעשות עבורך היום להרגיש קצת יותר טוב מחר.
אל תחשבי אל "האם אני מוותר לעצמי יותר מדי?" ואל תשווי את עצמך לאחרות. כי אחרות לא עוברות מה שאת עוברת. לא כל בחורה שואלת את עצמה "מה הטעם בכלל לקום מהריצפה אם כבר לא אכפת לי שהיא קרה ושלא נוח לי?" ואל תהיי קשה עם עצמך בימים שאת לא מצליחה לנצח את הדיכאון. ויהיו ימים כאלה. אם לא הצלחת להתקלח הערב או לצחצח שיניים או אפילו לאכול, תהיי מלאת חמלה כלפי עצמך, תזכיר לעצמך שאת מנסה, שאת לוחמת!! לכל דבר ועניין.
לא משנה כמה "כישלנות" צברת. בכל יום תשכחי מאתמול. תכתבי לעצמך את ההצלחות.
היום:
אכלתי משהו קטן, שתיתי קצת מים, צחצחתי שיניים, הלכתי לבית ספר/עבודה/התנדבות, היום השקעתי בעצמי ולבשתי משהו שאני אוהבת, היום למדתי משהו חדש, היום הייתי שם עבור חברה, היום שטפתי כלים.
כל דבר!! אל תגיד לעצמך "זה דברים קטנים" כי בדיכאון גם צעדי זחל אלו צעדים!!! תזכרי, כל דבר הכי פצפון שאת עושה הוא מדהים. זה מראה שאת חיה, זה מראה שאת עוד בועטת, זה מראה שעדיין יש בך חלק שרוצה את החיים האלו.
תקשטי אותו.
את לא צריכה למלא את החיים שלך בדברים שממש קשה לך לעשות.
פשוט שימי לעצמך כתרים ליד כל דברים טוב שאת מצליחה לעשות.
תסתכלי במראה בכל יום, לא משנה באיזה שעה את קמה, ותגידי "קמתי."
את חזקה, ואני מאמינה בך. ואני כותבת הכל מהלב, כי זה מה שעזר לי. וזה יכול אולי לעזור לך.
אם את שואלת שאלה כאן, ואם את הולכת לטיפול, כנראה שאת לא רק אדישה, ושאת רוצה לשנות את המצב.
אני לא חושב ששינוי צריך לבוא מתוך מאבק פנימי ומהלכים דרסטיים, הוא בא מתוך עדינות לעצמך, חמלה, ואהבה. מעשה קטן שמראה על דאגה לעצמך, צעדים קטנים שתוכלי להרגיש אחריהם שעשית טוב.
אני לא חושב ששינוי צריך לבוא מתוך מאבק פנימי ומהלכים דרסטיים, הוא בא מתוך עדינות לעצמך, חמלה, ואהבה. מעשה קטן שמראה על דאגה לעצמך, צעדים קטנים שתוכלי להרגיש אחריהם שעשית טוב.
אנונימי
תקבעי לעצמך מטרות בחיים אפילו פשוטות וכל יום תנסי להגשים אותם ולהתקדם(תשתמשי באפלקציית דרימז להגשמת חלומות זה יעזור לתמיכה וכו). אגב יעוץ נפשי יכול גם לעזור
שואל השאלה:
^^^ תודה רבה רבה :)
^^^ תודה רבה רבה :)
שואל השאלה:
^^^ כתבת משהו מקסים. תודה
^^^ כתבת משהו מקסים. תודה
אני גם מסכימה עם אנונימי!!
הכי חשוב זה חמלה עצמית, כל הזמן!!
תחשבי על זה, מתי בחיים כשדיברת על עצמך לא יפה זה קידם אותך? אם אגיד לעצמי שאני גרועה במתמטיקה לדוגמא, זה יגרום לי לרצות ללמוד ולהשתפר?
מה אם אגיד לעצמי במקום, "אני יודעת דברים בסיסיים, וזה כבר משהו. אני אנסה ללמוד קצת בכל פעם בלי להכביד על עצמי. זה לא משנה אם אכשל בבחינה או לא, אני יודעת שקשה לי ואני בכל זאת מנסה, וזה מה שחשוב.
את תנסי לפתור את זה, תני לרגשות שלך את המקום שהם מבקשים, באמת. ואז לאט לאט הם ישתחררו מעצמם.
אבל כמובן, בכל פעם שאת מרגישה מסוגלת, נסי להתקדם.
לא במטרות גדולות, שוב, את בעמדת מוצא שונה משל אחרות, המטרות שלך לא יהיו כמו של בנות אחרות בגילך. הם יהיו פשוטות יותר, אבל משמעותיות יותר.
ועם הזמן את תגלי שיש קסם מסויים בדיכאון. הוא מצמיח בך דברים חדשים, יפים.
הוא יוצר אותך מחדש, הוא מלמד אותך לחיות את החיים מתוך בחירה אמיתית ורצון!
אני אישית שמחה על התהליך שאני עוברת, לא משנה כמה הוא קשה. זה רצון השם, וזאת ההתמודדות שלי כי אני מסוגלת לעמוד בה.
תזכרי שאת מסוגלת להכל.
ואת מלכה. הכי שבעולם.
הכי חשוב זה חמלה עצמית, כל הזמן!!
תחשבי על זה, מתי בחיים כשדיברת על עצמך לא יפה זה קידם אותך? אם אגיד לעצמי שאני גרועה במתמטיקה לדוגמא, זה יגרום לי לרצות ללמוד ולהשתפר?
מה אם אגיד לעצמי במקום, "אני יודעת דברים בסיסיים, וזה כבר משהו. אני אנסה ללמוד קצת בכל פעם בלי להכביד על עצמי. זה לא משנה אם אכשל בבחינה או לא, אני יודעת שקשה לי ואני בכל זאת מנסה, וזה מה שחשוב.
את תנסי לפתור את זה, תני לרגשות שלך את המקום שהם מבקשים, באמת. ואז לאט לאט הם ישתחררו מעצמם.
אבל כמובן, בכל פעם שאת מרגישה מסוגלת, נסי להתקדם.
לא במטרות גדולות, שוב, את בעמדת מוצא שונה משל אחרות, המטרות שלך לא יהיו כמו של בנות אחרות בגילך. הם יהיו פשוטות יותר, אבל משמעותיות יותר.
ועם הזמן את תגלי שיש קסם מסויים בדיכאון. הוא מצמיח בך דברים חדשים, יפים.
הוא יוצר אותך מחדש, הוא מלמד אותך לחיות את החיים מתוך בחירה אמיתית ורצון!
אני אישית שמחה על התהליך שאני עוברת, לא משנה כמה הוא קשה. זה רצון השם, וזאת ההתמודדות שלי כי אני מסוגלת לעמוד בה.
תזכרי שאת מסוגלת להכל.
ואת מלכה. הכי שבעולם.
אני שמחה שכתבתי לך את זה, אלו דברים שאני צריכה גם להזכיר לעצמי(:
שואל השאלה:
^^ מאוד מעריכה את זה, תודה!
^^ מאוד מעריכה את זה, תודה!
באהבה!! אני יכולה לעזור מדי פעם אם תצטרכי משהו, אבל אני חושבת שהכי טוב דווקא להסתובב עם אנשים שאת שואפת לחיות כמוהם ורק מדי פעם להתייעץ עם אנשים שבמצב שלך. ליבי איתך!! בהצלחה אהובה!!!
להגשים את עצמך משהו אמיתי ורציני לא סתם תחביבים והתנדבויות כי יש לך יכולת וייעוד כלשהו בעולם.
זה ייקח שנים ויהיה בהתחלה מיותר חסר ערך ופרימיטיבי אבל צריך להתקדם על הידע הקודם של העולם ולבנות אותו. לצפות בסדרות ולעשות תחביבים מיותרים זה לפחות אצלי מגביר תחושת חוסר ערך וחוסר משמעות...
בשביל להרגיש חשובה ומשמעותית אני בלימודים, שיהיה משהו מאתגר שבמקום שתבהי בקיר את יכולה ללכת ולבהות בלוח וכנראה לתרום לעולם משהו חשוב בידע מתישהו
מהתגובות נשמע שאת מנסה להקים את עצמך כדי לקרוא ספר ללכת עם חברים או לראות משהו. אני לא מבינה בדיכאון אבל זה נשמע ממש טיפשי כי זה הפעילויות הכי חסרות משמעות כשיש לך הרבה זמן פנוי... לכי ללמוד
זה ייקח שנים ויהיה בהתחלה מיותר חסר ערך ופרימיטיבי אבל צריך להתקדם על הידע הקודם של העולם ולבנות אותו. לצפות בסדרות ולעשות תחביבים מיותרים זה לפחות אצלי מגביר תחושת חוסר ערך וחוסר משמעות...
בשביל להרגיש חשובה ומשמעותית אני בלימודים, שיהיה משהו מאתגר שבמקום שתבהי בקיר את יכולה ללכת ולבהות בלוח וכנראה לתרום לעולם משהו חשוב בידע מתישהו
מהתגובות נשמע שאת מנסה להקים את עצמך כדי לקרוא ספר ללכת עם חברים או לראות משהו. אני לא מבינה בדיכאון אבל זה נשמע ממש טיפשי כי זה הפעילויות הכי חסרות משמעות כשיש לך הרבה זמן פנוי... לכי ללמוד
לשכב עם הבן זוג ישפר לך הרגשה ככה לי זה משפר את הרגשה הרבה פעמים
אנונימית
נשמע שהחיים שלך מעולים ומצוינים ואין לך שום דבר שחסר לך. לפעמים אדם צריך להעריך את מה שיש לו בשביל להרגיש טוב יותר. הבנתי שאת מחפשת משמעות לחיים, בגלל שאני דתי הייתי אומר לך שלכל אחד יש משמעות ותכלית ברגע שהוא הגיע לעולם. אני לא יודע אם את מאמינה בזה אבל הייתי ממליץ לך לנסות רגע לחשוב על זה, למה אני במצב הנפשי הזה? למה זה קורה לי? אולי יש סיבה אמיתית שכל זה קורה? אני מאמין שבסוף תגלי את הסיבה להכל
בהצלחה רבה
בהצלחה רבה
שואל השאלה:
^^ לא אופציה. שנינו על תרופות פסיכיאטריות שדפקו את החשק המיני
^^ לא אופציה. שנינו על תרופות פסיכיאטריות שדפקו את החשק המיני
תקני אם אני טועה זה נשמע שהשעמום הוא מלווה בדיכאון וא ככה השורש הוא לא השעמוא אלא הדיכאון
אנונימי
תנסי טיפונת דת שיעור תורה בשבוע
אין לך מה להפסיד לא?
מה איכפת לך
אין לך מה להפסיד לא?
מה איכפת לך
אין לי הרבה מה להגיד אז סליחה אבל אני כן חייבת להגיד שבוגק הורסמן היא *לאאאאא* סדרה לאנשים בדיכאון, זה יעשה בדיוק ההפך והייתי ממליצה לך להפסיק.
לי עוזר ללכת להילרית. היא תעשה לך טיפול אנרגטי- זה עובד על הנפש והמצב רוח
אפשר בבקשה תקציר לשאלה?
וואו אני אוהבת את התגובות פהה ותודה לך ששיתפת את מה שאת עוברת רואים שיש לך רצון ותקווה למציאות טובה יותר ואני מאמינה לך ובך שזה אפשרי ושאת יכולה ובאמת בקצב שלך תסלחי לעצמך את מדהימה ❤
אנונימית
כאחת שהיתה תקופה בדיכאון.
מציעה לך באותם רגעים ללכת פשוט לים , לשכב שם , קחי לך מחצלת או כיסא מתקפל ופשוט תבהי בים , ותגידי להשם את כל מה שאת מרגישה , ומה שאת רוצה , שיעזור לך.
את לא מבינה מה זה עשה לי באותו יום שהרגשתי שאני פשוט נופלת מעומס נפשי.. פשוט אני ובת דודה שלי נסענו לשם , כל אחת תפסה לה פינה להתבודד עם השם , את לא מבינה איזה סיפוק את תרגישי אחר כך , רק את ואלוקים . זה פשוט משחרר בטירוף , וים הוא בריא להורמון של המצב רוח בנוסף.
ולטווח הארוך לכי לאיש מקצוע, פסיכיאטר ופסיכולוג .
ואגב אם יש לך כדורים נגד דיכאון ואת מדלגת על ימים אז ההשפעה פחותה ואפילו יכולה לגרום לך להרגיש רע יותר , כי אסור להפסיק בבת אחת.
תקפידי כל יום לקחת , אם קרה יום יומיים לא קרה כלום אבל ישר תמשיכי לקחת כל יום באותו טווח זמן ואחרי תקופה את תרגישי את ההשפעה .
מציעה לך באותם רגעים ללכת פשוט לים , לשכב שם , קחי לך מחצלת או כיסא מתקפל ופשוט תבהי בים , ותגידי להשם את כל מה שאת מרגישה , ומה שאת רוצה , שיעזור לך.
את לא מבינה מה זה עשה לי באותו יום שהרגשתי שאני פשוט נופלת מעומס נפשי.. פשוט אני ובת דודה שלי נסענו לשם , כל אחת תפסה לה פינה להתבודד עם השם , את לא מבינה איזה סיפוק את תרגישי אחר כך , רק את ואלוקים . זה פשוט משחרר בטירוף , וים הוא בריא להורמון של המצב רוח בנוסף.
ולטווח הארוך לכי לאיש מקצוע, פסיכיאטר ופסיכולוג .
ואגב אם יש לך כדורים נגד דיכאון ואת מדלגת על ימים אז ההשפעה פחותה ואפילו יכולה לגרום לך להרגיש רע יותר , כי אסור להפסיק בבת אחת.
תקפידי כל יום לקחת , אם קרה יום יומיים לא קרה כלום אבל ישר תמשיכי לקחת כל יום באותו טווח זמן ואחרי תקופה את תרגישי את ההשפעה .
אנונימית