11 תשובות
אם גילית שאת על הרצף רק בגיל 17
פשוט תמשיכי לחיות את החיים שלך רגיל עד עכשיו זה לא משהו שהפריע לך אז אין סיבה שזה יפריע לך עכשיו
פשוט תמשיכי לחיות את החיים שלך רגיל עד עכשיו זה לא משהו שהפריע לך אז אין סיבה שזה יפריע לך עכשיו
את אותו בן אדם רק שעכשיו את יודעת את השם של מאפיינים שיש לך
קודם כל קבלה של עצמך
אחר כך להתרגל לזה ולהבין מה זה בעצם אומר ואיך זה משפיע עליך
אחר כך להתרגל לזה ולהבין מה זה בעצם אומר ואיך זה משפיע עליך
הטייטל לא הופך אותך לאדם אחר
שואל השאלה:
^^^ מן הסתם יש לי קשיים וזה מה שגרם לי ללכת בכלל לאבחון הזה. כשהייתי קטנה לא היו ממש סימנים...אבל כשגדלתי זה היה יותר בולט. אני מרגישה שזה באמת הטייטל שלי ובא לי לשחרר מזה..
^^^ מן הסתם יש לי קשיים וזה מה שגרם לי ללכת בכלל לאבחון הזה. כשהייתי קטנה לא היו ממש סימנים...אבל כשגדלתי זה היה יותר בולט. אני מרגישה שזה באמת הטייטל שלי ובא לי לשחרר מזה..
אנונימית
אז תשחררי את מהממת כמו שאת
בגלל שיש לך אוטזים זה פשוט אומר למה קשה לך אני גילית שיש לי אוטזים באיזה כיתה ו ועכשיו אני 16 וזה לא אומר כלום אליך את אותו בנאדם שהיתי אחרי ולפני שגלית אתזה
אנונימית
לא אובחנתי אבל בדוק יש לי כשאגדל אני רוצה לבדוק את זה
נראלי את פשוט חייה את חייך כרגיל, ועכשיו אם יש דברים כאלה או אחרים שקוראים לך יש מצב זה בגלל הרצף
נראלי את פשוט חייה את חייך כרגיל, ועכשיו אם יש דברים כאלה או אחרים שקוראים לך יש מצב זה בגלל הרצף
אנונימית
היוש
האבחון בטח היה נורא מטלטל עבורך. לא משווה - אבל כשאובחנתי עם הפרעות קשב בגיל 16 לאחר ששנים לא הצלחתי להבין למה אני "ככה", אני ממש עברתי קרייסיס קטן.
לי עזר נורא להתחיל ללמוד לחיות בתור מישהי עם הקושי הזה. ז"א, אני מניחה שאת כמוני לפני האבחנה, למדת "לשרוד". לנסות להשתלב, להראות "נורמלית" - אבל לא משנה כמה את מנסה משהו פשוט לא עובד שם, נכון?
אז אחריי האבחון התחלתי לצפות בתוכן של אנשים שמבינים בתחום - ניורולוגים באינטרנט, אנשים כמו עידן אפלמן... לאט לאט גם את תמצאי אנשים שמתמקצעים באוטיזם שמעלים תכנים על זה לרשת. הקטע הוא להתמקד באיך להמשיך לתפקד כמו שצריך אבל בדרך שתואמת יותר למוח שלך. טריקים קטנים. ככה שהחיים לא קשים עד כדי כך
אין מה לעשות שאנשים בלי הפרעות קוגנטיביות (אוטיזם, קשב וריכוז..) חווים את העולם שונה נורא מאיתנו. וזה בסדר - פשוט לא פייר לדרוש מעצמך להצליח עם שיטות של אנשים בלי הקושי שלך. זה היה הבעיה שלי בכל אופן...
לאט לאט את תלמדי, תביני את האבחנה ותראי איך היא משפיעה עלייך, ומאמינה בך שעם השנים תלמדי להסתדר יותר עם העולם ע"י שיטות שמתאימות לקושי שיש לך.
אל תשכחי שאת יכולה ומסוגלת, גם עם הקושי שלך
יהיה בסדר
הייתי כותבת עוד אבל חפרתי וגם עוד שניה תופסים אותי משתמשת בטלפון בשיעור אופס
האבחון בטח היה נורא מטלטל עבורך. לא משווה - אבל כשאובחנתי עם הפרעות קשב בגיל 16 לאחר ששנים לא הצלחתי להבין למה אני "ככה", אני ממש עברתי קרייסיס קטן.
לי עזר נורא להתחיל ללמוד לחיות בתור מישהי עם הקושי הזה. ז"א, אני מניחה שאת כמוני לפני האבחנה, למדת "לשרוד". לנסות להשתלב, להראות "נורמלית" - אבל לא משנה כמה את מנסה משהו פשוט לא עובד שם, נכון?
אז אחריי האבחון התחלתי לצפות בתוכן של אנשים שמבינים בתחום - ניורולוגים באינטרנט, אנשים כמו עידן אפלמן... לאט לאט גם את תמצאי אנשים שמתמקצעים באוטיזם שמעלים תכנים על זה לרשת. הקטע הוא להתמקד באיך להמשיך לתפקד כמו שצריך אבל בדרך שתואמת יותר למוח שלך. טריקים קטנים. ככה שהחיים לא קשים עד כדי כך
אין מה לעשות שאנשים בלי הפרעות קוגנטיביות (אוטיזם, קשב וריכוז..) חווים את העולם שונה נורא מאיתנו. וזה בסדר - פשוט לא פייר לדרוש מעצמך להצליח עם שיטות של אנשים בלי הקושי שלך. זה היה הבעיה שלי בכל אופן...
לאט לאט את תלמדי, תביני את האבחנה ותראי איך היא משפיעה עלייך, ומאמינה בך שעם השנים תלמדי להסתדר יותר עם העולם ע"י שיטות שמתאימות לקושי שיש לך.
אל תשכחי שאת יכולה ומסוגלת, גם עם הקושי שלך
יהיה בסדר
הייתי כותבת עוד אבל חפרתי וגם עוד שניה תופסים אותי משתמשת בטלפון בשיעור אופס
איזה מבאס של אבחון בגיל 17
פספוס של כל כך הרבה כסף
אגב לא מאובחן אבל יש לי שני חברים אוטיסטים הם אובחנו שניהם בגיל 13 בערך ומסתדרים די טוב סך הכל החיים שלהם לא שונים כמעט מבן אדם שלא על הרצף אז אל תחשבי שזה ישנה הרבה אלא אם תרצי בכך
פספוס של כל כך הרבה כסף
אגב לא מאובחן אבל יש לי שני חברים אוטיסטים הם אובחנו שניהם בגיל 13 בערך ומסתדרים די טוב סך הכל החיים שלהם לא שונים כמעט מבן אדם שלא על הרצף אז אל תחשבי שזה ישנה הרבה אלא אם תרצי בכך
אנונימי
יש מכינות מתאימות
וכל מיני מסגרות מתאימות
וכל מיני מסגרות מתאימות