19 תשובות
אם גילית שאת על הרצף רק בגיל 17
פשוט תמשיכי לחיות את החיים שלך רגיל עד עכשיו זה לא משהו שהפריע לך אז אין סיבה שזה יפריע לך עכשיו
פשוט תמשיכי לחיות את החיים שלך רגיל עד עכשיו זה לא משהו שהפריע לך אז אין סיבה שזה יפריע לך עכשיו
את אותו בן אדם רק שעכשיו את יודעת את השם של מאפיינים שיש לך
קודם כל קבלה של עצמך
אחר כך להתרגל לזה ולהבין מה זה בעצם אומר ואיך זה משפיע עליך
אחר כך להתרגל לזה ולהבין מה זה בעצם אומר ואיך זה משפיע עליך
הטייטל לא הופך אותך לאדם אחר
שואל השאלה:
^^^ מן הסתם יש לי קשיים וזה מה שגרם לי ללכת בכלל לאבחון הזה. כשהייתי קטנה לא היו ממש סימנים...אבל כשגדלתי זה היה יותר בולט. אני מרגישה שזה באמת הטייטל שלי ובא לי לשחרר מזה..
^^^ מן הסתם יש לי קשיים וזה מה שגרם לי ללכת בכלל לאבחון הזה. כשהייתי קטנה לא היו ממש סימנים...אבל כשגדלתי זה היה יותר בולט. אני מרגישה שזה באמת הטייטל שלי ובא לי לשחרר מזה..
אנונימית
אז תשחררי את מהממת כמו שאת
בגלל שיש לך אוטזים זה פשוט אומר למה קשה לך אני גילית שיש לי אוטזים באיזה כיתה ו ועכשיו אני 16 וזה לא אומר כלום אליך את אותו בנאדם שהיתי אחרי ולפני שגלית אתזה
אנונימית
לא אובחנתי אבל בדוק יש לי כשאגדל אני רוצה לבדוק את זה
נראלי את פשוט חייה את חייך כרגיל, ועכשיו אם יש דברים כאלה או אחרים שקוראים לך יש מצב זה בגלל הרצף
נראלי את פשוט חייה את חייך כרגיל, ועכשיו אם יש דברים כאלה או אחרים שקוראים לך יש מצב זה בגלל הרצף
אנונימית
היוש
האבחון בטח היה נורא מטלטל עבורך. לא משווה - אבל כשאובחנתי עם הפרעות קשב בגיל 16 לאחר ששנים לא הצלחתי להבין למה אני "ככה", אני ממש עברתי קרייסיס קטן.
לי עזר נורא להתחיל ללמוד לחיות בתור מישהי עם הקושי הזה. ז"א, אני מניחה שאת כמוני לפני האבחנה, למדת "לשרוד". לנסות להשתלב, להראות "נורמלית" - אבל לא משנה כמה את מנסה משהו פשוט לא עובד שם, נכון?
אז אחריי האבחון התחלתי לצפות בתוכן של אנשים שמבינים בתחום - ניורולוגים באינטרנט, אנשים כמו עידן אפלמן... לאט לאט גם את תמצאי אנשים שמתמקצעים באוטיזם שמעלים תכנים על זה לרשת. הקטע הוא להתמקד באיך להמשיך לתפקד כמו שצריך אבל בדרך שתואמת יותר למוח שלך. טריקים קטנים. ככה שהחיים לא קשים עד כדי כך
אין מה לעשות שאנשים בלי הפרעות קוגנטיביות (אוטיזם, קשב וריכוז..) חווים את העולם שונה נורא מאיתנו. וזה בסדר - פשוט לא פייר לדרוש מעצמך להצליח עם שיטות של אנשים בלי הקושי שלך. זה היה הבעיה שלי בכל אופן...
לאט לאט את תלמדי, תביני את האבחנה ותראי איך היא משפיעה עלייך, ומאמינה בך שעם השנים תלמדי להסתדר יותר עם העולם ע"י שיטות שמתאימות לקושי שיש לך.
אל תשכחי שאת יכולה ומסוגלת, גם עם הקושי שלך
יהיה בסדר
הייתי כותבת עוד אבל חפרתי וגם עוד שניה תופסים אותי משתמשת בטלפון בשיעור אופס
האבחון בטח היה נורא מטלטל עבורך. לא משווה - אבל כשאובחנתי עם הפרעות קשב בגיל 16 לאחר ששנים לא הצלחתי להבין למה אני "ככה", אני ממש עברתי קרייסיס קטן.
לי עזר נורא להתחיל ללמוד לחיות בתור מישהי עם הקושי הזה. ז"א, אני מניחה שאת כמוני לפני האבחנה, למדת "לשרוד". לנסות להשתלב, להראות "נורמלית" - אבל לא משנה כמה את מנסה משהו פשוט לא עובד שם, נכון?
אז אחריי האבחון התחלתי לצפות בתוכן של אנשים שמבינים בתחום - ניורולוגים באינטרנט, אנשים כמו עידן אפלמן... לאט לאט גם את תמצאי אנשים שמתמקצעים באוטיזם שמעלים תכנים על זה לרשת. הקטע הוא להתמקד באיך להמשיך לתפקד כמו שצריך אבל בדרך שתואמת יותר למוח שלך. טריקים קטנים. ככה שהחיים לא קשים עד כדי כך
אין מה לעשות שאנשים בלי הפרעות קוגנטיביות (אוטיזם, קשב וריכוז..) חווים את העולם שונה נורא מאיתנו. וזה בסדר - פשוט לא פייר לדרוש מעצמך להצליח עם שיטות של אנשים בלי הקושי שלך. זה היה הבעיה שלי בכל אופן...
לאט לאט את תלמדי, תביני את האבחנה ותראי איך היא משפיעה עלייך, ומאמינה בך שעם השנים תלמדי להסתדר יותר עם העולם ע"י שיטות שמתאימות לקושי שיש לך.
אל תשכחי שאת יכולה ומסוגלת, גם עם הקושי שלך
יהיה בסדר
הייתי כותבת עוד אבל חפרתי וגם עוד שניה תופסים אותי משתמשת בטלפון בשיעור אופס
איזה מבאס של אבחון בגיל 17
פספוס של כל כך הרבה כסף
אגב לא מאובחן אבל יש לי שני חברים אוטיסטים הם אובחנו שניהם בגיל 13 בערך ומסתדרים די טוב סך הכל החיים שלהם לא שונים כמעט מבן אדם שלא על הרצף אז אל תחשבי שזה ישנה הרבה אלא אם תרצי בכך
למה מינוסים :(
לא התכוונתי לפגוע זאת הייתה בדיחה כי מקבלים כמעט 3000 שקל בחודש מקצבאות
פספוס של כל כך הרבה כסף
אגב לא מאובחן אבל יש לי שני חברים אוטיסטים הם אובחנו שניהם בגיל 13 בערך ומסתדרים די טוב סך הכל החיים שלהם לא שונים כמעט מבן אדם שלא על הרצף אז אל תחשבי שזה ישנה הרבה אלא אם תרצי בכך
למה מינוסים :(
לא התכוונתי לפגוע זאת הייתה בדיחה כי מקבלים כמעט 3000 שקל בחודש מקצבאות
אנונימי
יש מכינות מתאימות
וכל מיני מסגרות מתאימות
וכל מיני מסגרות מתאימות
לשחרר מזה את לא יכולה.. אם זה ליווה אותך כל החיים, זה כנראה ימשיך ללוות. למרות זאת, יש המון זכויות שמגיעות לך בין אם זו קצבה חודשית או עזרה מקצועית בחינם. מציע לפנות לביטוח לאומי.
אנונימי
אני אשתף קצת על החוויה שלי
אובחנתי עם אוטיזם בגיל 14
הייתי אדם שלא יודע לתקשר, ברמה של לקנות לחם במכולת.
אני מאד מבין את החוויה שלך
זה מבלבל נורא
לא רק בגלל הטייטל
גם בגלל התחושה של הזהות שלך שמתערערת.
והאמת - זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
למדתי לתקשר מחדש
לאט לאט עם הרבה עבודה
והיום אני איש מכירות מעולה בין היתר
אל תראי את זה כספוטלייט על מה שאת לא טובה בו, תתייחסי לזה כמראה שנותנת לך להבין במה את צריכה להשתפר בחיים
אם את צריכה ייעוץ, או כל דבר אחר את יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי אני בשמחה אעזור לך :)
אובחנתי עם אוטיזם בגיל 14
הייתי אדם שלא יודע לתקשר, ברמה של לקנות לחם במכולת.
אני מאד מבין את החוויה שלך
זה מבלבל נורא
לא רק בגלל הטייטל
גם בגלל התחושה של הזהות שלך שמתערערת.
והאמת - זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
למדתי לתקשר מחדש
לאט לאט עם הרבה עבודה
והיום אני איש מכירות מעולה בין היתר
אל תראי את זה כספוטלייט על מה שאת לא טובה בו, תתייחסי לזה כמראה שנותנת לך להבין במה את צריכה להשתפר בחיים
אם את צריכה ייעוץ, או כל דבר אחר את יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי אני בשמחה אעזור לך :)
אנונימי
אני גיליתי את זה ב14, לומר לך את האמת האבחנה לא שינתה לי משהו אבל זה הרס לי את החיים חברתית כי זה פשוט אנשים נרתעים מזה כשמספרים להם למרות שהם בכלל לא שמים לב לזה
אנונימי
קיבלתי את האבחון שלי בגיל 22 לפני כשנה וחצי
אולי ההתמודדויות שלנו שונות כי אני ידעתי את זה מלפני ורציתי את האבחנה הזאת, אני לא יודעת בדיוק מה המקרה אצלך.
קודם כל זה דבר שלגיטימי שירגיש גדול ועם הרבה משקל, זה משנה הרבה הסתכלות אז תתני לעצמך את הזמן והלגיטימציה גם אם ההלם ההתחלתי לא הכי נוח.
תזכרי ששום דבר לא השתנה, אלא רק קיבל שם וזה דבר טוב, ברגע שתדעי את עצמך, שלעדשה המוזרה הזאת שדרכה את רואה את החיים יש שם פתאום, דברים הרבה יותר ברורים, יש בזה המון הקלה בעיניי.
אני מציעה לך לקרוא על זה, במיוחד על ההבדל אצל בנות, על מיסוך, ונושאים שמרגישים לך רלוונטים ולנסות לשים לב לחוויות מהעבר ומעכשיו אפילו ולחבר לאט לאט את הנקודות, וככה גם לדעת לבקש יותר טוב מה את צריכה מהסביבה ומעצמך :)
אולי ההתמודדויות שלנו שונות כי אני ידעתי את זה מלפני ורציתי את האבחנה הזאת, אני לא יודעת בדיוק מה המקרה אצלך.
קודם כל זה דבר שלגיטימי שירגיש גדול ועם הרבה משקל, זה משנה הרבה הסתכלות אז תתני לעצמך את הזמן והלגיטימציה גם אם ההלם ההתחלתי לא הכי נוח.
תזכרי ששום דבר לא השתנה, אלא רק קיבל שם וזה דבר טוב, ברגע שתדעי את עצמך, שלעדשה המוזרה הזאת שדרכה את רואה את החיים יש שם פתאום, דברים הרבה יותר ברורים, יש בזה המון הקלה בעיניי.
אני מציעה לך לקרוא על זה, במיוחד על ההבדל אצל בנות, על מיסוך, ונושאים שמרגישים לך רלוונטים ולנסות לשים לב לחוויות מהעבר ומעכשיו אפילו ולחבר לאט לאט את הנקודות, וככה גם לדעת לבקש יותר טוב מה את צריכה מהסביבה ומעצמך :)
לא קיבלתי עדיין אבחון לautism spectrum disorder
ממשיך לחיות את החיים שלך
שואל השאלה:
^^תודה מהממת נגמרו כל הפרחים סורי
תודה לכל מי שעזר מתוך החוויה האישית ויודע איך זה באמת מרגיש..
^^תודה מהממת נגמרו כל הפרחים סורי
תודה לכל מי שעזר מתוך החוויה האישית ויודע איך זה באמת מרגיש..
אנונימית
תיהיה מי שאתה (אני אמן עם אוטיזם)