כבר כמה חודשים שאני מרגישה לבד ולא קשורה

אני חושב שאת יכולה למצוא חברה אם תנסי זה לא באמת דין הגורל אבל פנימייה זה עסק רציני וזה לא מתאים לכל אחד, אם זה עושה לך רע תגידי להורים שלך, זה מאוד חשוב

שואל השאלה:
אני לא שם מבחירה הרווחה לקחו אותי לפנימייה של נוער בסיכון כי לא הלכתי לבית ספר
זה לא תלוי בי ובהורים שלי

את לא יכולה לחזור בשום דרך וללכת לבית ספר כל יום?

שואל השאלה:
אני לא יכולה אני על צו
אני צריכה בנתיים להסתדר שם

עד מתי זה?
שתדעי שאם קשה לך לפעמים את מוזמנת לדבר איתי❤ אני לא יודע כמה אני יכול לעזור בפועל אבל אני יכול להקשיב ולנסות לתת חיזוק

שואל השאלה:
תודה רבה אני מעריכה3>
הצו עד חצי שנה אבל אני כנראה יהיה שם פחות
אולי אפילו בחודש הקרוב אני יצא

תחזיקי מעמד, אני מחזיק לך אצבעות
בינתיים תנסי בכל זאת להסתכל על חצי הכוס החיובית וכן לנסות למצוא חברים וכו' אני מאמין שאת מסגולת

שלום לך יקרה. מאוד מרגש לקרוא את מה שכתבת בפתיחות ואומץ. ברור שלא קל והסיטואציה גם לפני וגם כשהגעת לפנימיה לא פשוטה. החוכמה וזה לא קל היא להפיק את המכסימום גם מסיטואציה לא פשוטה ולנסות לתקן את המצב. המשבר הראשוני במעבר קשה תמיד. את כנראה גם סגורה, מופנמת ורגישה. יש אנשים שבקור ולפעמים אטימות מתפרצים לכל קבוצה ושיחה, מדברים, מנסים להצחיק ולבלוט. ויש את השקטים שמרגישים בצד. בטוח שיש חברות סביבך שהם די במצב שלך. לא כולם תמיד מחוברים לחבורות וננעלים שם. אם יש לך מה לספר, לשתף, לתרום או ליזום תמיד ישמחו. תתחילי מחבר או חברה שאת מרגישה שהם קצת יותר קרובים אלייך. תנסי להתנדב, להציע, לעזור, לפעול... לעשות משהו שיציף אותך. תחשבי על נושא, תתערבי בקטן עם מישהו ותנסי להתקרב. סיכוי גדול שאחרי משבר ראשוני הדברים יסתדרו וממש תרצי להישאר שם עוד ועוד. ואם לא. וכפי שאת כתבת אולי עוד חודש תעזבי. אבל תמיד בכל חברה וסיטואציה תנסי להיות הצד החיובי והתורם. כך תבני לעצמך מעמד טוב יותר.

שואל השאלה:
תודה

היי יקרה
שומעת את תחושת חוסר האונים והייאוש העולים מהמילים שכתבת. מניחה שהמציאות שאת נאלצת להתמודד איתה כרגע יכולה להרגיש מפחידה, והסביבה החדשה יחד עם הצורך ליצור קשרים חברתיים עם אנשים שכבר מכירים אחד את השני יכולה להיות מאתגרת ומתישה. ייתכן וכרגע את מרגישה חוסר אונים אל מול המצב בו את נמצאת. יכולה רק לתאר לעצמי את תחושת התסכול מכך שהסובבים לא מבינים עד כמה יכול להיות מכאיב ומאיים להרגיש לא שייכת.
מבינה שקשה להישאר עם הרגשות הללו לבד. ייתכן שיש מישהו שתוכלי לשתף ואולי יושיט לך יד לתמיכה.
אם נכון לך לשתף בכאב בצורה אנונימית ולא שיפוטית, מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט עם המתנדבים שלנו. נהיה שם בשביל להקשיב, לתמוך ככל שנוכל.
אנחנו זמינים בצ'אט (מצרפת לינק)

שלך, מתנדבת סה"ר.