חזרתי ממשפחת זלקה

כואב לי כל כך. כתבתי משהו, אני רוצה לדעת שלא רק אני ככה, מישהו מזדהה? ואיך ממשיכים מכאן? הלב שלי נשרף.

אתם רוצחים. אין לי מילה אחרת.
הלוואי שאתם וההורים שלכם תירקבו באש הגיהינום, אבל תישרפו לאט, תרגישו כל חריכה בעור שלכם.
שכל דמעה שלנו- של המשפחה, של עם ישראל תטביע אותכם בים של הדמעות שלנו.

הלכתי לנחם את משפחת זלקה, הם שבר כלי.
אני שבר כלי. כל האנשים שהיו שם- כל עם ישראל, כולנו שבר כלי.
ברכותיי, שברתם עם שלם. אבל לא מספיק, אני נשבעת לכם שאנחנו נרדוף אותכם כל יום עד שיעשה הצדק. עם ישראל לא שוכח ולא סולח.
או שתהיו במוות או שתחיו כמו מוות.
אני שונאת אתכם, אני שונאת אתכם כמו שאני לא שונאת אף אחד.

ימנו, ימנו יקר שלי.
לא, לא מוזר לי לקרוא לך ככה, הפכת לילד ולאח של כולנו. לא הכרתי אותך, לא במציאות. אבל מרגיש לי שכן. העיניים הטובות שלך בכל מקום, החיוך שלך שמאיר את העולם, הסיפורים עליך שלא נגמרים על איזה אדם טוב היית, איזה ילד טוב היית.
בא לי לחבק אותך, בא לי לצרוח ולשאוג עד שתענה, אולי תכעס עליי קצת שאני מעירה את השכנים, כי תמיד היית כזה- חושב על כולם לפני עצמך.
העולם זכה בך, היית הפרח הכי יפה בגן, ואת הפרחים הכי יפים קוטפים. עכשיו אתה הפרח הכי יפה בגן עדן.