האם לדעתכם נכון לטעון שהשאלה הנכונה היא לא "האם אני מאמין באלוהים" אלא "האם אלוהים מאמין בי?"

לא
כי מין הסתם שהוא מאמין בך

לא

כן

לא זה סתם לנסות לצאת מתחכם

שואל השאלה:
הרי אם אלוהים מאמין בך זה אומר שיש צ'אנס לחיים טובים.
אם אתה מאמין באלוהים כשלעצמו זה אולי לא מספיק

אני חושבת שאם ככה אתה רואה את העולם זה מדהים ומעניין וחבל שלא עוד אנשים מסתכלים על דברים באופן שונה

שואל השאלה:
זה מסקרן מה שאתה כותב. תוכל להסביר איך זה שהוא אינסופי אומר שהוא יודע הווה עבר עתיד?

מה איזו מין שאלה זו? אם אלוהים קיים הוא מין הסתם מודע לקיומך אז אין לו צורך "להאמין" בך. זה רק בני אדם שמאמינים באלוהים באמונה עיוורת.

שואל השאלה:
מה אבל איך הוא יודע את העתיד

אם אתה מאמין באלוקים אז השאלה שלך רטורית כי ברור שהוא מאמין בך אחרת הוא לא היה בורא אותך
אם אתה לא מאמין בו אז בכלל לא שייך לשאול אם הוא מאמין בך.
בכל מקרה לנסות להלביש מושג אקטיבי באופן פשטני על אלוהים זה מוזר

שואל השאלה:
אי אפשר להתאכזב מהברואים שלך?

כל מיני רגשות כאלה שאתה תופס אותם במסגרת ההגדרה האנשוית לא שייכות אמל אלוהים. הוא לא מתאכזב כי הוא יצר את האכזבה כמו שהוא לא כועס במובן שפשטני של כעס והוא לא שמח במובן הפשוט של שמחה

שואל השאלה:
והוא יצר את עצמו כדי שנוכל לתפוס אותו? אפשר לחשוב עליו מעולם המונחים המוגבל שלנו?

לא הוא לא יצר את עצמו הוא תמיד היה קיים. יצירה עצמית זה כשל לוגי. אין לנו יכולת לתפוס ולהגדיר אותו אנחנו יכולים לחוות את ההשפעות לו בעולם ולהרגיש את הנוכחות שלו בעולם הזה

^^^ האמת שרשום בתנך שאלוהים הצטער שיצר את בני האדם.

המאמין בשאלה הראשונה לא בעלת אותה משמעות של מאמין בשאלה השניה