אני כל כך עצובה ומאוכזבת מעצמי

כתיבה ומדיה. מה את לומדת?

היי יקרה,
שומעת מדברייך כמה התקופה האחרונה הייתה עבורך מטלטלת וקשה,
כאילו נאלצת להחזיק גם את הכאב והדיכאון וגם את הציפיות מעצמך בלימודים בו־זמנית.
נדמה שהאכזבה שאת מרגישה מעצמך עכשיו מאוד חזקה, ואולי אפילו מתערבבת עם תחושת עייפות עמוקה שמכבידה עלייך.
אם הבנתי אותך נכון, דווקא עכשיו כשאת מתחילה לאסוף את עצמך מחדש, עולות מחשבות של ספק אם תצליחי להשלים, ואם יש בך מספיק כוחות לזה.
יכול להיות מאוד מתסכל להרגיש שאת רוצה להתקדם, אבל משהו בפנים מרגיש מותש וכבד.
מתוך מה ששיתפת, נראה שלא ויתרת על עצמך, שיש בך חלק שכן מנסה להתאפס, כן רוצה לחזור, וזה לא מובן מאליו בכלל, אולי אפילו מעיד על כוח פנימי שנמצא שם, גם אם כרגע קשה לך להרגיש אותו במלואו.
עצם זה ששרדת את מה שעברת והגעת עד לכאן זה כבר הרבה מאוד.
ויכול להיות שעם הזמן, בקצב שלך, הכוחות יחזרו בהדרגה, ואלי אפילו תוכלי להרגיש הקלה...
אם תרצי, אולי תוכלי לשתף מישהו קרוב או לפנות גם לעזרה בתוך המסגרת הלימודית
ייתכן שתגלי יותר הבנה וגמישות ממה שנדמה לך.
כמתנדבת בעמותת סה"ר אני מזמינה אותך להצטרף לצ'ט של העמותה
אם תרצי תוכלי להמשיך ולשתף ולקבל תמיכה והקשבה
יש שם אנשים מדהימים שיקשיבו לך באופן אישי, חם ואנונימי.
את לא לבד, אנחנו כאן בשבילך
שלך,
מתנדבת סה"ר

שואל השאלה:
וואי איזה באסה מה אתה לומד?

אני ממש מזדהה. גם אני עכשיו בסמסטר ב' ולא מצליח להרים את עצמי על הרגליים.
היום ממש הייתה לי שיחה שנקבעה בה תקופת ניסיון שבה אם לא אצליח להתמיד אני אפסיק את הלימודים.
יש לך עם מי לדבר?