האם אי פעם הסתרתם מההורים שלכם משהו שבהתחלה חשבתם שזה לא משהו גדול ולאט לאט זה החמיר ופגע בכם?

כן, הפרעות אכילה ודיכאונות

אני לדוגמא הרגשות שלי מאוד מאוד שקופים שמים לב ישר אם אני לא בסדר אם הייתי עוברת ממש ביריונות משהו שהיה מקשה עליי הייתי משתפת וחושבת שגם את :)

הסתרתי מהם המון דברים, לא התחרטתי על כך גם כשזה פגע בי. אני מאמינה שאני יודעת לדאוג לעצמי בנושאים הללו יותר טוב מאיך שהם יתנהלו בהם

כן
עוד לא סיפרתי אז עוד לא הגיבו
וזה לא קשור לחרם או משהו, זה אישי פשוט
נפשי אפשר אפילו להגיד

כן, הסתרתי את הפרעת האכילה שלי ואת המצב הנפשי שלי. בסוף סיפרתי כשלא הייתה לי ברירה, והרבה הם גם גילו לבד עם הזמן. איך הם הגיבו? בהתחלה לא הבינו, ואפילו הרגישו הקלה. הם לא ידעו מה קורה איתי, וזה שפתאום הייתה לזה כותרת דווקא הרגיע אותם. מהר מאוד הם גילו שזה לא חמוד ונחמד כמו שהם חשבו, ומשם התגובות שלהם היו קשות.