כמה החיים שונים בין אנשים רגילים לאנשים עם הפרעת דכאון (מאובחן) ואיך זה מתבטא ?

מאוד מאוד שונים

שואל השאלה:
אבל איך זה מתבטא?

פחות אנרגיה אני מניחה

משתנה בסוג הדכאון, אבל כעיקרון הכל כבד וקשה יותר. זה מזכיר תחושת ריקנות של הפרעות קשב, אבל זה מייגע יותר ומלא גם בתחושות ומחשבות רעות

תוסיף את התסמינים של דיכאון לאדם במצב נפשי מאוזן.
זה משפיע על כל היום שלו
לקום בבוקר זאת משימה מאוד קשה אם בכלל קמים
לאכול זאת משימה קשה
השגרה מאוד קשה עד בלתי אפשרית
לבצע מטלות בסיסיות זה אתגר גדול ועוד ועוד

יש להם אותם חיים, אנחנו חיים באותו עולם
אבל אנחנו מסתכלים עליו בצורות שונות
כשהייתי בדיכאון הרגשתי שהכל אפור והכל איבד משמעות, אבל העולם לא השתנה, רק הדרך שבה הסתכלתי עליו השתנתה
העולם ממשיך ופורח ואנחנו נשארים במקום עם המחשבות שלנו, נכנסים בתוך עצמנו במקום להסתכל על הדברים הטובים שיש בעולם

דיכאון צובע את החיים במעין אובך כזה, והכל נראה חסר משמעות. יש הרבה אדישות למתרחש מסביב ועיסוק רב בעולם פנימי, בדרך כלל באופן שלילי; ביטחון עצמי ירוד, פסימיות, שנאה עצמית..
מלבד זה יש את התסמינים הגופניים, שינויים בתיאבון, הפרעות בשינה, עייפות כרונית, חולשה, אצלי אפילו נהייתה מעמסה חושית ונורא סבלתי מרעש ואור חזק.
הרבה פעמים גם התפקוד נפגע, וזה מתבטא בקושי להתרכז, חוסר עניין בהכל, חוסר מוטיבציה, אדישות להיגיינה וללימודים/עבודה..


אני חוויתי כמה מעבירים מאוד שונים של מצב רוח, דו קוביות מטורפת.. הייתי שנייה אחת מתה, שנייה אחת חיה.

ממש כל פעולה מושפעת מזה ברמה של לקום לשירותים,לצחצח שיניים, להתקלח וכו'... הכל מעיק הכל לוקח מלא אנרגיה זה לחיות על טייס אוטומטי וכל המחשבות בתפיסה הישרדותית מיואשת של פשוט להעביר עוד יום ועוד יום ועוד יום וגם דברים שבזמן מסויים אהבת ועשו לך טוב עדיין מרגישים בסוף היום מעיקים קשה להתרכז ולהביא את עצמך לבצע את הפעולות שאמורות להיות הכי פשוטות תחושת ייאוש כל כך חזקה שמובילה לתפיסה של למה בכלל לטרוח לזוז לקום לאכול לעבוד ללמוד לנשום למה להשקיע בחיים שאתה בכלל לא רוצה

זה מתבטא בהרבה מאוד דברים, בין אם זה בחשק לדברים, בין אם זה מצב רוח, אנרגיה, תאבון
זה מתבטא גם בפעןלןת הכי פשוטות שיש בין אם זה להתקלח או לצחצח שיניים.
אבל בסופו של דבר זה לא באמת משנה את ה-"חיים" זה משנה את החוויה של הבן אדם והשמחה שלו

זה מתבטא בחוסר רצון כללי, עייפות, חולשה כאבים, עצב, שנאה, קושי בלעשות המון דברים חוסר אנרגיה קושי להתרכז, איבוד של דברים שפעם אהבת וכאלה, לפחות אצלי

אני יודעת שפשוט הכל מרגיש פי 2 קשה יותר כאילו יש עליך משקולות שמקשות עליך לזוז
כמובן זה משתנה בין אדם לאדם

מאד שונה. כאילו הגוף הוא משקולת. כאילו כוח המשיכה פועל כפול שתיים. אין חשק לשום דבר, הכל נראה חסר טעם ואפור, הכל מרגיש אותו הדבר, כל הדברים שאהבת ונהנית מהם מרגישים כמו עול, כאילו הלב שלך עשוי ממשקולת ענקית.

אותו דבר כי אבחונים זה חרא אנשים לא מאובחנים מתאבדים ואפחד לא רואה את זה ואנשים מאובחנים יכולים ללמד את כולנו זה פשוט חרטא

מי שבדיכאון מתקשה למצוא את עצמו בשגרה.
בן אדם רגיל קם בבוקר (בלי שמתחננים אליו) , אוכל עם אנשים, יוצא לבית ספר, קל לו לדבר עם המשפחה.

ומי שנמצאבדיכאון המון פעמים לאאוהב לתקשר עם המשפחה שלו, בקושי יוצא לאכול, מאד מוטרד, נמצא עם עצמו. רואים שאין לו שיגרה רגילה כפי שהייתה לו.