4 תשובות
אולי כדאי לך ללכת לפסיכולוג/ית. יכול להיות שזה יעזור לך למצוא יותר שמחה בדברים שאתה חווה. יש סיכוי גם שזה קשור לסביבה שלך - אם אתה מסתובב עם אנשים שעושים לך רע, זה יכול מאוד להשפיע על המצב הנפשי שלך.
הייתי מציע שתנסה ללכת לטיפול פסיכולוגי (זכור שלא ניתן לראות השתפרות בשבועיים-חודש הראשון) אבל שאם תתמיד בללכת לטיפול לטווח ארוך זה יכול מאוד לשפר את המצב. יכול להיות גם שהמטפל/ת שלך יחליטו שכדאי שתעשה טיפול תרופתי, כי המצב שלך גם יכול להיגרם פשוט מאי-איזון הורמונלי.
הייתי מציע שתנסה ללכת לטיפול פסיכולוגי (זכור שלא ניתן לראות השתפרות בשבועיים-חודש הראשון) אבל שאם תתמיד בללכת לטיפול לטווח ארוך זה יכול מאוד לשפר את המצב. יכול להיות גם שהמטפל/ת שלך יחליטו שכדאי שתעשה טיפול תרופתי, כי המצב שלך גם יכול להיגרם פשוט מאי-איזון הורמונלי.
קח הפסקה
תרקב קצת בבית בסבבה תראה סדרות ואל תצא יותר מידי אם בכלל
זה קורה כשהכל מרגיש כבר שגרה ואין התרגשות או משמעות לכלום
אז אם תקח לך הפסקה אני חושבת שזה יעזור להחזיר לך את הניצוץ של החיים
תרקב קצת בבית בסבבה תראה סדרות ואל תצא יותר מידי אם בכלל
זה קורה כשהכל מרגיש כבר שגרה ואין התרגשות או משמעות לכלום
אז אם תקח לך הפסקה אני חושבת שזה יעזור להחזיר לך את הניצוץ של החיים
שואל השאלה:
^^וואלה אני דווקא אישית ממש נגד זה
אבל תודה על התשובה
^^וואלה אני דווקא אישית ממש נגד זה
אבל תודה על התשובה
היי יקר שאתה,
מבין המילים שלך מרגישה את הריקנות והתסכול שמלווים אותך.
שומעת את התחושה ששום דבר כבר לא משמח, שאפילו דברים שפעם אהבת מרגישים עכשיו כמו מטלה שצריך להכריח את עצמך לבצע. מתארת לעצמי עד כמה זה יכול לשאוב אנרגיה ולהתיש...
מתארת לעצמי שזה יכול לגרום להרגשת חסרות אונים אמיתית, שהתקווה שהמצב ישתנה לפעמים נראת רחוקה מאוד..
אבל גם יחד עם זאת, אפשר לשים לב שאתה בכל זאת מנסה לא לוותר, ממשיך לעשות את הדברים האלה מתוך תקווה שמשהו ישתנה. מאמינה שזה דורש המון אומץ וכוחות מהצד שלך ושזה לא מובן מאליו בכלל.
במידה ותרצה לשוחח ולשתף עוד, אתה מוזמן לשוחח איתנו. אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). הצ'אט שלנו הוא אנונימי, ותוכל לדבר שם עם מתנדב או מתנדבת. זה מקום בטוח, נהייה כאן כדי להקשיב ולתמוך, ואולי נוכל לחשוב יחד על דרכים להתמודדות עם המצב הזה.
מצרפת מטה את הקישור לצ'אט.
שולחת חיבוק,
מתנדבת סה"ר
מבין המילים שלך מרגישה את הריקנות והתסכול שמלווים אותך.
שומעת את התחושה ששום דבר כבר לא משמח, שאפילו דברים שפעם אהבת מרגישים עכשיו כמו מטלה שצריך להכריח את עצמך לבצע. מתארת לעצמי עד כמה זה יכול לשאוב אנרגיה ולהתיש...
מתארת לעצמי שזה יכול לגרום להרגשת חסרות אונים אמיתית, שהתקווה שהמצב ישתנה לפעמים נראת רחוקה מאוד..
אבל גם יחד עם זאת, אפשר לשים לב שאתה בכל זאת מנסה לא לוותר, ממשיך לעשות את הדברים האלה מתוך תקווה שמשהו ישתנה. מאמינה שזה דורש המון אומץ וכוחות מהצד שלך ושזה לא מובן מאליו בכלל.
במידה ותרצה לשוחח ולשתף עוד, אתה מוזמן לשוחח איתנו. אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). הצ'אט שלנו הוא אנונימי, ותוכל לדבר שם עם מתנדב או מתנדבת. זה מקום בטוח, נהייה כאן כדי להקשיב ולתמוך, ואולי נוכל לחשוב יחד על דרכים להתמודדות עם המצב הזה.
מצרפת מטה את הקישור לצ'אט.
שולחת חיבוק,
מתנדבת סה"ר