אימא שלי נהרגה בתאונת דרכים לפני חודש וקצת ומאז אני לא מעכל שהחיים כאלה שברירים יום אחד אדם חי ויום למחורת לא זה הזוי לי

וואו אחי אין לי מילים בשבילך
משתתף בצערך ומחזק אותך לכל שתפנה

וואי אני ממש מצטערת אני מכירה את זה לצערי זה באמת כואב אני עד עכשיו בהכחשה שמישהו מהמשפחה שלי נפטר.. לדעתי תעשה דברים שתשכח מזה
ואני פה בפרטי אם באלך אני אשמח שתפרוק לי

דבר ראשון, משתתף בצערך..
ולגבי איך מתמודדים, אני לא הכי יודע אבל תן לעצמך את מה שאתה צריך
אם אתה צריך שקט אז תהיה לבד
אם אתה צריך מישהו לדבר איתו תדבר עם מישהו, חבר קרוב, בן משפחה, אם תרצה גם אני פה :)
וכמובן הזמן יעבור ואיתו גם המצב בעז"ה

מצטערת לשמוע משתתפת בצערך, אין לי מה לומר תיהיה חזק

הי לך,
מקווה שלא תדע עוד צער, לא יכולה לדמיין את העצב שיש בך מהאובדן הפתאומי של אמך.
עבר רק חודש והכאב עוד נוכח בכל רגע של היום, מתארת לעצמי שכל פעולה וכל חלק ביום אתה נזכר באימך והדמעות עולות וחונקות בגרון.
ניתן לתאר את ההלם שיש בך על כך שהיא איננה בעולמך יותר, והתמיהה איך משהו היה לצידך עד לפני רגע והלכה ללא שוב. מתארת לעצמי עד כמה קשה לחשוב קדימה על עתיד, על כל מה שעוד צפוי לך כשהיא לא לצידך, על כל מה שהיית רוצה לחוות איתה, לספר לה, לשמוע את דעתה. נדמה שהחוסר עצב והאבל גדולים כרגע מכדי להבין בכלל איך ממשיכים מכאן הלאה.
אולי תוכל לספר למשהו קרוב שאתה סומך עליו עד כמה אתה עצוב, בהלם ומתגעגע? אולי לשוחח עליה בפני משהו אחר יקל עליך מעט ויקטין את החוסר שלה בחייך.
אני רוצה להזמין אותך לצ'ט שלנו, המתנדבים שלנו שם כדי לשמוע כל מה שתרצה לשתף על הגעגוע, על העצב, על הרגעים בהם אתה הכי כואב..על מה שתבחר לשתף אותם.
אתה לא לבד, אנחנו כאן בשבילך,
שלך ממתנדבת סה"ר