פריקה ארוכה

אני ואמא שלי בקשר מאוד לא טוב, אתמול היא פתחה לי את הבוקר בצרחות ורבה איתי על כל דבר אפשרי.
היא יצאה עם אבא שלי בערב מהבית, והתקשרה אליי כמה פעמים אז שאלתי אותה בפעם האחרונה למה היא מתקשרת אז היא דפקה לי "כי אני אוהבת אותך"
בבית התאמנתי קצת על משהו שיש לי בחוג מסויים וכשהיא חזרה היא שאלה אותי מה זה ברקע ולא עניתי לה עד שאמרתי לה שזה של החוג הזה ושמה כל כך קשה להבין.
היא פשוט התחילה להסיט את אבא שלי עד שהוא קם סגר לי את המחשב בטריקה וצרח עליי ללכת לחדר כי הייתי בסלון.
כשהייתי בחדר היא אמרה לו לקחת גם את המחשב שלי כי הייתי על מחשב אחר שבו היה לי יותר נוח להתאמן על מה שהייתי צריכה, וגם אותו הוא סגר בטריקה, לא ניתק את האוזניות, ובגלל שאני מכינה שרשראות לפעמים יש לי צלחת גדולה עם מלא חרוזים על השולחן והוא פשוט הפיל הכל כשהוא לקח את המחשב, ואחכ כשהתיישבתי על השטיח בשוק היא נכנסה ואמרתי לה עופי מפה, ופתאום הוא בא ופיזית עקר לי את הדלת.
הסתכלתי עליו בשוק, והוא התחיל לצרוח ואין לי מושג למה אבל אני בקושי זוכרת מה הוא אמר אבל הוא התקרב אליי בעצבים והמשיך ואוטומטית התחלתי לבכות.
יש לי שירותים בחדר כי זה יחידת מתבגר אז נכנסתי לשם ופשוט בכיתי ככ הרבה וזה הרגיש כזה נוראי שאין לי דלת בחדר. זה המרחב היחידי שיש לי.
שמעתי אותו אוסף את החרוזים, ואמא שלי דיברה איתו ולא הפסיקה להסיט אותו שאני אשמה ושגם אני בלאגניסטית מטורפת, וניסתה להיכנס לשירותים אבל נעלתי והוא כל הזמן אמר לה שששש וכאלה..
אחכ הוא בא עם מברג ופתח את המנעול וצרחתי עליו להחזיר את הדלת.
כשניסיתי להרים את הדלת בעצמי ולא הצלחתי הוא בא והתחיל להרחיק אותי ואמר לי שאם אני אתלבש להליכה הוא יחזיר את הדלת כי הוא רצה לצאת איתי מהבית.
אז שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אבעט לו בביצים והוא שאל אותי באותה נימה אם אני רוצה שהוא יערוף לי את הראש.
זה נגמר בזה שהוא החזיר ובהליכה רוב הזמן הוא פשוט השתרך אחרי כי הלכתי מהר ולא רציתי לדבר איתו.
בבית הוא כבר חיבק אותי, ופשוט קרו ככ הרבה פעמים סיטואציות דומות, ולא בכיתי ככה מאז נובמבר.
זה פשוט כואב לי שאני סולחת ככה כל הזמן. רציתי לגרד מעצמי את מה שהרגשתי והייתי כל כך מאופקת כדי לא לעשות משהו לחדר או לעצמי, כי אני סובלת מפגיעה עצמית ומשתדלת מאוד להפסיק.