5 תשובות
הדילמה שלך מאוד פשוטה וכבר נבחנה עשרות פעמים על ידי גדולי הפילוסופים של ימי הביניים, הפתרון האבסטרקטי הפשוט ביותר זה להכיר ביישות הקוסמית אשר בעלת הערך האימפרי הגדול ביותר באופן אבסולוטי, על ידי כך ניתן אפסטימולוגית לטעון שהשולן והכסא אינם מקבילים מבחינה אפריורית ואחד הם.
הטענה שלך קופצת מ "תורם לשיח הפילוסופי" ל "ישות דיאלקטית".
מה שכן, הוא בהחלט אזור "המרחב הציבורי" החשוב ביותר, או מהחשובים ביותר.
מה שכן, הוא בהחלט אזור "המרחב הציבורי" החשוב ביותר, או מהחשובים ביותר.
שואל השאלה:
ניתוח מעניין, אבל אתה לוקה בחסר. אתה מתעלם מהפאקטור הסובסטנציאלי-פוסט-מודרני שבו השולחן מפסיק להיות אובייקט והופך לטקסט. הטעות האפריורית שלך היא שאתה עדיין רואה בכיסא יחידה עצמאית. תנסה לקרוא שוב את 'קריאת הרהיטים' של היידגר, אולי אז תבין שהשולחן הוא בכלל הכיסא של היקום.
ניתוח מעניין, אבל אתה לוקה בחסר. אתה מתעלם מהפאקטור הסובסטנציאלי-פוסט-מודרני שבו השולחן מפסיק להיות אובייקט והופך לטקסט. הטעות האפריורית שלך היא שאתה עדיין רואה בכיסא יחידה עצמאית. תנסה לקרוא שוב את 'קריאת הרהיטים' של היידגר, אולי אז תבין שהשולחן הוא בכלל הכיסא של היקום.
אנונימי
ידידי, יש לך כאן טעות לוגית מסוג הכשל של אדגר, אתה מניח שהיקום בחובו מכיל יישויות אשר עוטפות את הייקום באופן פנומנלי-אינטרספקונצינאלי התזה שלך מתאימה יותר לפילוסופית הייקומים התואמים של שפינוזה, אך אין להסיק מכך באופן רציונלי על העצם בעל ערך מהותני
שואל השאלה:
אני באמת מתנצל, לא ידעתי שאנחנו ברמה של כשל אדגר. זה טיעון ששמור לסטודנטים שנה א' שמנסים להרשים את המרצה. אם אתה באמת חושב ששפינוזה רלוונטי לדיון על המהותיות של השולחן, כנראה שלא הבנת את הדינמיקה האובייקטיבית של חלל החדר. אתה מנתח אבנים, אני מנתח קיום. נסה להקשיב פעם לעצמך
אני באמת מתנצל, לא ידעתי שאנחנו ברמה של כשל אדגר. זה טיעון ששמור לסטודנטים שנה א' שמנסים להרשים את המרצה. אם אתה באמת חושב ששפינוזה רלוונטי לדיון על המהותיות של השולחן, כנראה שלא הבנת את הדינמיקה האובייקטיבית של חלל החדר. אתה מנתח אבנים, אני מנתח קיום. נסה להקשיב פעם לעצמך
אנונימי
באותו הנושא: