האם לדעתכם אחת הטעויות האנושיות הגדולות היא קיצוץ השלבים או לא?

אנסה להציג את הבעיה קודם כל:

אם למשל לאדם יש בעיה מסובכת, שמורכבת מכמה אפשרויות, אבל כל אפשרות גוררת אפשרויות אחרות. אז האדם לא יודע באמת להחליט.
כי קשה לו לחשוב כל כך קדימה, גם המאמץ של החשיבה לא שווה את זה.
אז מה הוא עושה? הוא מסתכל צעד אחד קדימה, מסתכל על הרווח הצפוי, ואז מחליט.
אבל לפעמים ההחלטה שנדמית כרגע כטובה, היא לא טובה, כי לפעמים זה שלשלת שיכול לפעמים להוביל למשהו לא טוב.

ניקח לדוגמה הוא קונה לה פרחים הפעם, אז היא תתרגל אולי שהוא כל פעם יקנה פרחים, ואם הוא לא קונה היא תהיה מאוכזבת.
לפעמים צריך להסתכל על שלשלת שלמה של פירוטי מקרים והחלטות עתידיות.
אבל האדם פשוט אומר, נסתכל רק על השלב הבא בלבד, על ההחלטה הקרובה.
כרגע זה ישמח אותה ואותי, ולא נחשוב האם זה יזיק.
אבל בכך יפסיד.
זוהי הבעיה המוצגת.

ותהיתי האם נכון לחשוב בצורה כזאת.
אפשרות אחת: אדם צריך לנסות בצורה כזאת שחמטאית.
ולאט לאט שיגדיל את יכולת פיתוח העץ שלו.
אפשרות שנייה: מכיוון שלא ניתן לדעת, כי האפשרויות גדולות מדי, עדיף פשוט לזרום עם האינטואציה.
וחשיבה בצורה כזאת רק תאט את האדם, ותמנע ממנו ללכת על האינטואציה שהיא הדבר הכי טוב למקרים האלו.

אשמח לשמוע את דעתכם החשובה בעניין החשוב הזה. מה לדעתכם נכון לחשוב?
בעיני זו חשיבה דרמטית להתפתחות האדם.

אני מאוד מסתפק בדבר. אני חושש שהאפשרות הראשונה הקוסמת היא לא הנכונה לגמרי, כי היא אידיאלית ולא באמת אפשרית.
יכול להיות הרבה אפשרויות, אבל גם לכל אפשרות יש הערכה שהיא בעצמה לא ברורה.
מצד שני האינטואציה גרועה מדי, בגלל שהיא אוהבת לקצר.

הדרך שחשבתי היא אולי לנסות להאריך כמה שאפשר בצורה מודעת ומשם להשתמש באינטואיציה.
אבל לא יודע בכלל.
דרך אחרת שחשבתי היא אולי באמצעות אינטואיציה אפשר להבין איזה ענף חשוב, וככה להרחיב סלקטיבית בעזרת שימוש של משקלים שבאים מהאינטואיציה.
כלומר: האינטואציה עצמה תשמש גם בבחירת הענף וגם בסיום הענף.
רק שפה צריך להיזהר מקיצוץ מעצלות האינטואציה.
ולהפעיל אותה רק לשם בחירה.
אבל אולי זה דרך גרועה.
לא יודע.

הערה צדדית- באמצעות קבוצת אנשים ניתן להגדיל את העץ