אם כבר מיציתי אז מה הטעם להמשיך?

תלוי על מה מדובר..

מה מיצית?

למה מיצית לו את הקטן מסכן

יש עדיין טעם להמשיך כי זה לא הסוף, בהתחלה את מרגישה שאת רוצה לגמרי לוותר וזה מה שיפתור את הבעיה, אבל זה לא מקדם אותך לשום מקום.

תמיד אחרי נפילה אחת יש עוד ועוד ניסיונות וככה עד שאת משיגה את מה שאת רוצה, מאמין שמדובר במשהו רציונלי שאת רוצה/חולמת להשיג אז אל תתני לכישלונות לעצור אותך.

מבין אותך לחלוטין, גם אני במצב שמיציתי כרגע את החיים.
יש לזכור שתקופות באות בגלים ומשמעות היא דבר שצריך לתחזק, יכול להיות שעוד כמה חודשים תרצי יותר לחיות, תמצאי בעבור מה לחיות.
כרגע הכי טוב זה לנסות להחזיק את הכל, לא ליפול. לתת מקום לקושי ולכאב, לשתף, לנסות להעביר את התקופה הזו בדברים שכן עושים טוב ומעבירים את הזמן בצורה נעימה יותר מלהתמודד עם המחשבות (בעבורי נגיד אלו כתיבה, ציור, קריאה, נגינה והאזנה למוזיקה).
בסוף כל לילה מגיע היום. לפעמים הוא מאחר טיפה, לפעמים הלילה נדמה אינסופי, אבל הוא מגיע. אנחנו רק צריכים להחזיק.
❤

זוגיות זה לא משחק של אני נהנת עכשיו ואחרי שבועיים נמאס לי ואני חותכת
אם הוא אוהב אותך, ומשקיע בך ובזוגיות שלכם, ורוצה בטובתך לחתוך כי סתם נמאס לך זה אנוכי ילדותי ומגעיל
יש הרבה סיבות להיפרד "מיציתי" זו לא אחת מהן, אם יש סיבות נוספות אז זה משהו אחר

שואל השאלה:
תודה לכם, אבל זה קצת יותר עמוק מזה
מיציתי לגמרי את עצם הקיום שלי..

^ממש בנית סיפור מהראש שלך, יפה

תקשיבי, את במצב לא פשוט והגיוני שכרגע לא תראי מעבר לקושי. בעבור זה אנשים אחרים כאן לתמוך בך (משפחה, חברים, מטפל/ת).
תאמיני לי שהייתי במצבים כאלו, ניסיתי לסיים את החיים שלי כמה וכמה פעמים. אושפזתי, נטלתי מיליון תרופות, הייתי בהמון טיפולים והרגשתי ששום דבר לא עוזר ושעצם הקיום הזה חסר טעם.
ואז מתישהו, בכל החרא הזה שנמשך שמונה שנים מצאתי בעבור מה לחיות. מצאתי טעם לקיום שלי. זה אפשרי.
עכשיו אני ברגרסיה אבל כבר טעמתי מהרצון לחיות - לכן לא אוכל להפסיק לנסות. וגם את תטעמי את זה מתישהו, מקווה שלא ייקח לך שמונה שנים, אבל מתישהו זה חייב לקרות.

אם את קוראת אני ממליץ ממש על הספר "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל. יכול להיות שסיפור חייו והשיטה שהוא פיתח (לוגותרפיה) יגרמו לך יותר לתהות על עצם הקיום שלך, אולי טיפה להיות יותר בתחום האפור ולא להחליט עדיין.

היי לך,
מהמילים שלך עולה תחושה של מיצוי מאוד עמוק, כאילו לא רק מצב מסוים אלא עצם הקיום מרגיש שכבר אין בו טעם.
יכול להיות שיש שם משהו שקשה להסביר במילים, ואולי גם תחושה שלא באמת מצליחים להבין אותך עד הסוף, במיוחד כשניסו להגיב לך וזה הרגיש לא מדויק למה שאת חווה.
עצם זה שבחרת לכתוב ולחדד את מה שאת מרגישה, זה לא מובן מאליו. אולי יש בזה חלק שמבקש שיראו אותך כמו שאת, בלי לפרש או לבנות סיפור מבחוץ.
חשוב לא להישאר לבד עם התחושות האלו. אולי יש מישהו קרוב שתוכלי לשתף אותו במה שעובר עלייך, מישהו שיוכל להיות איתך בתוך זה. לפעמים עצם הנוכחות של מישהו יכולה להקל מעט, גם אם רק לרגע.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, תדעי שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך.
את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מצרפת קישור לצ'אט
שלך,
מתנדבת סה"ר