מה הייתם מרגישים אם חבר/ה שאתם רוצים לנתק ממנו קשר היה שולח לכם את ההודעה הבאה:

בלילה לא הספקתי להגיד את זה כי הייתי בזמן קשה אבל כן חשוב לי להגיד לך ככה לפני שזה נגמר שהיית לי מקום בטוח,מקום מוגן.מקום לברוח אליו מהכאב, מהיאוש ומרועה החיים.היית לי בית,משפחה מקום שקט להיות בו שהכל רועש מסביב,מאט האור בקצה המנערה החשוכה והקודרת.היית לי סיבה,אחת מהיחידות לחיות ומקום מנחם להגיע אליו גם אם זה לכמה דקות.במרוצת השנים צחקנו,בכינו,נפלו וקמנו ביחד לא אשקר ואודה שאלו השנים הטובות בחיי,שנים של מן אושר שנמצא בהישג יד.היית לי הדבר הכי חשוב בחיי,אפילו את שיגרת יומי התאמתי אלייך.היית לי השיקול הראשון והחשוב ביותר מכל.כשרציתי לעבור לאבא אמרתי "אני רוצה להישאר קרובה ל(השם שלה),לא רוצה לעזוב" וכשקבעתי פגישות עם הפסיכולוגית שלי תכננתי לימי שני ככה שנוכל לצאת ברביעי-חמישי.
וכשכל העולם חשך פתאום והפך לחשוך אפל קודר ומפחיד,היית לי מקום של אור,של שלוות חיים ונקודה של תקווה.היית רוב עולמי,רוב חיי וכנראה לעולם לא אוכל להדחיק זאת.זה תמיד ישאר בתוכי,חלק ממני.גם כשאכיר חברים חדשים,אנשים,ידידים ואפילו בן זוג תמיד אזכר ב*(השם שלה)שהייתה איתי וליוותה אותי והפכה אותי למי שאני.תודה.