מה דעתכם על יחס הגומלין ההפוך של האינטואציה?

שמתי לב מהמציאות שאם אנחנו רוצים לזכור משהו ולהכניס אותו לזיכרון אפילו לזיכרון הצף, אנחנו צריכים למצוא בו משהו מעניין.
אבל כדי שזה יהיה משהו מעניין, אנחנו צריכים שהאינטואיציה שלנו תבין שזה מעניין, ותיתן לזה חשיבות ככה שזה יכנס לזיכרון הצף.

ומה שמוזר לי פה, שאם נרצה לזכור משהו טוב, אז נצטרך קודם כל לשלוח קריאה למערכת האינטואציה, שתראה את הדבר ותחליט כמה הוא מעניין וחשוב לה, ואז חזרה לחזור ולהכניס את זה למערכת המודעות עם הזיכרון הצף.
וזה יחס גומלין הפוך מאוד משונה.
כי הרי גם אם מערכת המודעות תחליט שזה חשוב לה לגמרי, זה לא כל כך יעזור.
גם את המספר של ראש הממשלה יהיה קשה לזכור, ללא הרבה חזרות, ושימוש מיידי שוב ושוב.
כי זה לא מעניין את מערכת האינטואיציה.
כלומר: היחס הגומלין המוזר הזה בו האינטואיציה קובעת למערכת המודעות מה לזכור, היא לדעתי מאוד מעניינת ומוזרה.

אשמח לשמוע את דעתכם החשובה על התחום הזה. האם לדעתכם התאוריה נכונה או שיש הסברים נכונים? או שאולי ראיתם מהמציאות אחרת?

הערה צדדית- המודעות כן משמשת פה לפעמים גם כמקור שליטה, היא כן יכולה למצוא למה זה כן מעניין בעזרת שליפה של מידע שוב ושוב מהאינטואיציה, ואז מציאת הבנה למה זה כן חשוב בצורה כלשהי לאינטואיציה, ובכך לשלוט, אבל זו שליטה עקומה מאוד.