תעני ברצינות. איך באמת זוכרים אדם? דרך מספרים או דרך הסיפור שלהם? איך מנציחים? - קישור מצורף

אני אומר ויאמר את זה אלף פעם.

אי אפשר באמת לזכור את כולם.

אתם רוצים להנציח אותם באמת ?
זה להישאר בארץ ולהרבות אהבת חינם.
בשביל זה הם מתו.


אם הוא קרוב אליך,אתה תזכור.

אבל מישהו זוכר את לוחמי המחתרת ? בקושי.

אז כולם צריכים להראות אהבת חינם,כדי להראות,בשביל זה נפלו,לא בשביל שום דבר אחר.


מהמשפחה של אמא שלי.
חייל.
נחטף במלחמת יום כיפור.
קשרו אותו שם עם גומיות,עינו אותו,והוא מת שם בסוף.
מישהו זוכר אותו ? בקושי בקושי.

צריך להתנהג בדרך ארץ,אהבת חינם,וזאת ההצנחה בשבילם .

הדרך היחידה לזכור תמיד היא לגרום לו להיות נוכח בחיי היומיום שלך. לספר עליו סיפור יום אחד בשנה כדי לצאת ידי חובה זה נחמד אבל לא באמת יגרום לך לזכור אותו יותר. אם באופן יומיומי יש משהו שאתה רואה או עושה ומתקשר ישר לבן אדם הזה כנראה שככה הזיכרון שלו יבלוט הרבה יותר. זו בעיני הנצחה אמיתית. מתים לא צריכים מצבה מפוארת שאף אחד לא מסתכל עליה, בן אדם אחד שיקח על עצמו איזו הנהגה טובה בהשראתם יהיה שווה הרבה יותר.

דרך מי שהוא היה, זכרונות ותחושות שהיו לך עליו ואילו
אני חושבת שהדרך להנציח אותם בצורה הכי אמיתית זה להמשיך את איך שהם חיו, נגיד דוד שלי היה תמיד מחייך ועוזר לכולם אז אני משתדלת לעזור ולהינות אופטימית ולהמשיך בחיים ובן דוד שלי היה אחד שלא מוותר לעצמו לא משנה מה אז כשקשה לי אני מנסה להיזכר בו ולהמשיך מתוך הדרך שלו שממשיכה בעולם פשוט כבר לא דרכו.
כמובן שיש עוד דרכים, פשוט זאת בעיני הכי אפשרית לכל אחד ובאמת מקדמת.