היום הזה הורג אותי, אז כתבתי משהו.. חוות דעת/ מזדהים?

בא לי לצעוק.
איפה ישמע כזה דבר שילדים בגילי מתים.
שאמא קוברת בן ולא ההפך. שהם הולכים והחיים ממשיכים ככה. איך הארץ לא מזדעזעת וצועקת על הדם הטהור שניתז עליה.
בא לי לצעוק. אבל במקום יוצא ממני רק זרם דמעות חמות. רעידות שקטות שמעידות על ליבי הקרוע.

לא הכרתי אתכם. לא, אף אחד מכם.
ועדיין אני רואה סרטונים שלכם וכל מה שעולה לי לראש זה "גם הם לא הכירו אותך", ובכל זאת מתתם בשבילי. מי אני שחיי יותר יקרים ממכם?
מי אתם שתקריבו את עצמכם בשבילי?!

אתם מלאכים בירוק.
מלאכים.

בא לי לשאוג. לתלוש שיערות מראשי.
בא לי לקעקע עליי כל שם ושם שלכם.
בא לי להגיד לכם תודה אבל כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה למה?.
למה לאימהות מגיע לבכות?
למה לאחים מגיע להישבר?
למה לבני זוג מגיע להיות חצויים לעד?
למה הייתם חייבים להיות טובים כל כך?
למה בעולם מושחר דווקא הטובים ביותר הולכים?

החיים אכזריים, ואתם ידעתם את זה, ולכן הגנתם עלינו בגופכם, נפשכם ועתידכם מהם.

אני יודעת שאתם שם למעלה, צוחקים עליי שאני כואבת- "אנחנו בנחלת המנוחה השלווה, אז למה היא דומעת?"

מלאכים בירוק צוחקים עליי מלמעלה.
ואני רק יכולה לבכות ולהגיד לכם תודה.