פריקה אשמח שתקראו

זה יום זיכרון ראשון שלי בתור אחות שכולה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה
אני כל היום לא מפסיקה לבכות ולא זזה מהמיטה כבר שלושה ימים אני פשוט לא מסוגלת להתנהג כרגיל
כל יום מרגיש לי כמו יום זיכרון ועכשיו שהיום הזה אשכרה הגיע ומדברים על זה בכל מקום זה חונק אותי אני לא מסוגלת להתמודד
אומרים שעם הזמן לומדים לחיות עם הכאב אבל כל יום שעובר אני רק מרגישה אותו חזק יותר
זה היה הפחד הכי גדול שלי מהרגע שאח שלי התגייס ומאז שזה קרה אני מרגישה שמתתי יחד איתו רק לא פיזית
מה אם אני לא אצליח להתמודד עם זה ולא אצליח לחיות את החיים שלי כמו בן אדם רגיל?