אמא שלי רואה בי ילדה עם בעיות ממש חריפות בגלל החרדה החברתית שלי

וואי היא ממש לא צודקת תנסי לדבר איתה על זה
גם אני הייתי שם וגם לי היו זורקים הערות תגדלי כבר את כבר בגיל ככה וככה וכל מיני
תנסי לדבר איתה על זה ועל הדרך תעבדי על עצמך ולעשות דברים גם כשקשה מנסיון זה עוזר

היא לא עושה את זה מרוע
לדעתי היא דואגת לך ופשוט לא יודעת מה לעשות
אף אמא לא רוצה לראות את הבת של דוחה אירועים חברתיים
היא רוצה שתלמדי להסתדר לבד היא לא תמיד תהיה שם לעזור לך בזה
היא רוצה לטובתך

שמעי בתור אחת עם חרדות הרבה יותר גרועות מזה את עוד ממש בסדר וכן יש מצב שאל יכולה לנסוצ פסיכולוג אולי שיעזור לך להתמודד וכזה אבל ממש לא כדורים ואשפוזנ

שואל השאלה:
אחות היא רוצה לשלוח את הבת שלה לאישפוז
בכפייה בגלל שהתביישתי להכנס לחנות בגדים, זה לא תואם מציאות
איפה הדאגה פה ^^

אני חושבת שאתן צריכות למצוא את נקודת האמצע וכדאי שכן תלכי לטיפול ותראי מישהו לגבי זה כי עזרה כזו באמת יכולה לעזור מצד שני נשמע שהיא מנסה לדחוף אותך לזה כי היא מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. תדברי איתה ותסבירי לה איך את מרגישה ותנסי לראות אם מתאים לך טיפול.

היא לא מבינה בעצמה
אל תקשיבי לה בכל מקרה
תשאלי את עצמך עד כמה זה מפריע לך

אני מזדהה איתך ממש גם בתור אחת עם חרדה חברתית, ההורים לא תמיד מבינים מה זה בשבילם זה סתם שטויות כי הם לא בחיים לא חוו חרדה חברתית אז הם לא יודעים מה זה להתמודד עם הדבר הנוראי הזה, את לא צריכה שום כדורים ושום אשפוז את סה"כ צריכה סביבה תומכת עם שיתנו לך ביטחון ותנסי אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי זה יכול לעזור לך

מביה אותך גם אצלי ככה
אמא שלך פשוט מגיבה בצורה מאוד קיצונית כי היא לא באמת מבינה איך זה מרגיש, וזה לא אומר שהיא צודקת לגבי אשפוז או כדורים.
מצד שני, כן חשוב לא לתת לזה להשתלט עלייך לגמרי. אם את נמנעת כל הזמן, זה רק מחזק את החרדה. עדיף לנסות להתמודד עם זה לאט ובהדרגה, בקצב שלך.
אולי תנסי גם להסביר לה שוב שזה לא שאת לא רוצה, אלא שקשה לך, ושמה שיעזור זה תמיכה ולא לחץ

היא ממש לא צודקת וממש לא באה בגישה הנכונה לטפל בזה

ההורים שלי לא עושים כלום בשביל להכיר בחרדה החברתית שלי, הם יודעים שהיו לי חוויות חברתיות שכללו התעללות בעבר ולכן ידעו שכנראה תהיה לי חרדה וטראומה מסיטואציות חברתיות, הם מטפלים בכל דבר שקשור להפרעות הקשב שלי, הם "מכילים" את העובדה שקשה לי חברתית, אבל חס וחלילה שיקראו לזה חרדה חברתית, יש לי את תחושות החרדה מאותם טריגרים כמוך, מן הסתם צריך לנסות להתמודד ולעבוד לקראת שיפור (ספציפית החנויות לא הכי דחוף, כי אפשר כנראה ללכת עם עוד מישהו) אבל להיכנס לחדרים או לענות לאנשים כנראה דורש עבודה (זה קשה, אני עדיין לא עונה לטלפון בשיחות)
אני כן צריכה להבין רגע: את אומרת שהיא אומרת לך שאת צריכה תרופות, זה אומר שאת לא לוקחת? השאלה היא איזו עזרה את כן מקבלת, זה לא חייב להיות תרופות (הן לא תמיד עובדות) זה יכול להיות תרפיה מכל סוג שהוא, הקלות בביה"ס במקרים מסוימים, קבוצות תמיכה, את לא צריכה תרופות בהכרח, אבל כן כדאי שיהיה משהו, אפילו אם את בלי טיפול קבוע או ברור (נניח אני עושה מוסיקה בצורה תרפית, אז זה לא נראה כמו תרפיה) עוזר שיהיה לך אבחון להצביע עליו, שלפחות יהיה ברור לכל הצדדים המעורבים (את וההורים שלך) מה האבחנה הקלינית

אני גם די כזה ולא את לא צריכה כדורים יש אנשים שהם בעלי חרדה חברתית וקשה להם וזה לא אומר שזה לא בסדר אמא שלך צריכה להבין שזה מה שזה ולקבל את זה בסך הכל מה שיש לך הוא משהו נפוץ

אמא אטומה ורעה.
היא פשוט לא מבינה אותך, את יכולה אולי לתת לה לקרוא על מה זה חרדה חברתית, ואם היא בכל זאת לא מבינה אני ממליץ להתרחק.
את לא צריכה להיות בקשר (לפחות לא קשר קרוב) עם בן אדם שמתייחס ככה אלייך ולחרדה שלך, ולא משנה שזאת אמא שלך.

וואי לי יש ציקלותימיה (דו קוטבית/ביפולר/מאניה דיפרסיה אבל יותר "קל") ואמא שלי כל הזמן דופקת לי מבטים מוזרים על כל דבר שאני עושה או אומרת, מתייחסת אליי כמו מטורפת, על כל פעם שאני טיפה עצבנית היא קוראת לי אלימה ואומרת שהיא מפחדת ממני..הן פשוט לא מבינות בעיות נפש וכל אבחנה קטנה מבחינתן זה אומר ש"הבת שלי מטורללת". היא פשוט חושבת שאם את מאובחנת זה אומר שזה חמור..הן מתישות אבל אין הרבה לעשות עם זה.

היי
חושב שאני מבין אותך מאוד
מה שאת מתארת זה משהו שהרבה מאוד נערים ונערות חווים, גם אם
לא כולם מדברים על זה
מצבים שאת מתארת יכולים להיות מלחיצים מאוד- זה לא אומר שמשהו
"לא בסדר" אצלך
חרדה חברתית היא דבר אמיתי , ניתן להתמודד עם התופעה ( גם ללא כדורים )
לגבי האמא- ההורים פשוט דואגים ורוצים לעזור, אבל לא תמיד יודעים איך
מציע לך לנסות ולהסביר לה איך זה מרגיש לך בפנים
חשוב שכן תהיה לך תמיכה מהקרובים והחברים - זה נותן בטחון ובסופו של
דבר יודע "לנצח" את החרדה
כדאי גם להיעזר במישהו עם ניסיון מקצועי- יועצת בית הספר או פסיכולוג/ית
מאחל לך להרגיש נהדר