בנים שומרי נגיעה כנסו

דבר ראשון אני באפס אינטרקציה עם בנות בדיוק בגלל הסיבה הזאת
שיש מצבים שבהם אין לך ברירה רלא לדבור את השמירת נגיעה
וכן הייתי מחבק אותה

בהחלט

לא הבנתי, אם מישהו שכן שומר וחברה שלו תגיד את זה ותבקש חיבוק הוא יגיד לא?!
קרייזי
כולה חיבוק מה יש

ככל הנראה כן הרי כל מטרת השמירת נגיעה היא לא להגיע לסיטואציה מינית ואני לא חושב שלאחר אונס זה מה שיקרה ....
וגם בגלל המצב שהיא נמצאת בו אני בטוח שאלוקים יבליג

^^זה לא כולה חיבוק זה איסור הלכתי.
אז לדתיים זה די אישו

בעיקרון אסור גם במצב כזה אבל היא צריכה טיפול עזרה תמיכה ובשביל זה תצטרך לפנות למשפחה. זה סיפור אמיתי ? את בסדר ?

^^הרמבם אוסר מגע של תאווה
ומסייגים את המגע של תאווה בכל מגע מכל סוג שהוא
אבל מעיקר הדין אסור רק מגע של תאווה
לכן יש מקום להקל
אבל כמו שאמרתי כדאי להמנע ממצב שבו תצטרך להקל מלכתחילה

מה

אני ממש לא שומר נגיעה אבל במידה ואני מדמיין עצמי כאחד שכן שומר באותו הרגע הייתי מחבק אותך ומנחם אותך הרב ימחל לי אלוהים ימחל ולדעתי זה אפילו פיקוח נפש בתור אדם דתי אני אומר פשוט לא שומר נגיעה

הנה הגאון הנודע ביהודה מצא דרך להקל אבל שכח דבר בסיסי שהיום הנשים הם נידות ואסור כל מגע. במיוחד שזה חיבה וכו

^
עיקר איסור שמירת נידה זה בן בעל ואישתו...

רואים שלא למדת דייך אז ממליץ שתעיין קצת בנידון הזה אח שלי

אני אגב ממש לא מסכים עם הקונספט של לעקם חוקים הלכתיים בשביל רגעים כאלה
לכן כמו שאמרתי אני דואג לא להגיע למצבים כאלה
אבל בהיותי חסיד של הרב מיכאל אברהם אני מניח שגם אם לא היה המקום להתיר במקרה הספציפי הזה הייתי בוחר במוסר על פני הלכה
קל וחומר שיש מקום להקל

אין שום מקום להקל ואתה לא פוסק במיוחד שאתה לא מספיק מכיר דברים בסיסים כמו לגבי נידה וכו וסליחה על התקיפות אבל זה המציאות

ימם
אשמח אם תמצא לי מקור שאוסר על אדם שהוא לא הבעל לגעת באישה נידה

ורואים שלא קראת את התשובה שלי
אני מסתמך על העקרון ההלכתי של הרב מיכאל אברהם של הפרדה בין מוסר להלכה
נכון, אני לא פוסק אבל מצבים בחיים שבהם צריך לנהוג בצורה מסוימת בלי זמן לפהות לפוסק
אני פועל על פי הידע שלי
ומחיפוש קצר בגוגל עולה שדווקא הידע שלי הוא לא הזה שלוקה בחסר

יש הלכה מוסר שים בצד . אני בשביל להביא מקור במהירות שאלי את גוגל נקווה שזה יספיק לך וזה יובן . שים לב לאיסור מגע של חיבה וכו
איסור מהתורה (דאורייתא): לפי שיטת הרמב"ם, כל נגיעה של חיבה (כגון חיבוק ונישוק) באישה האסורה באיסור עריות (ונידה בכללן) אסורה מהתורה, שכן המילה "קריבה" כוללת כל פעולה המובילה לגילוי עריות.
איסור מדרבנן: לפי שיטת הרמב"ן, האיסור מהתורה חל רק על מעשה אישות עצמו, ואילו הנגיעה ושאר ה"הרחקות" נאסרו על ידי חכמים כסייג כדי למנוע מהאדם להגיע לידי איסור כרת.
הלכות הרחקות: בשל חומרת איסור נידה, קבעו חכמים בשולחן ערוך סדרת "הרחקות" בין בעל לאשתו בזמן הנידה, הכוללות איסור נגיעה "אפילו באצבע קטנה", איסור מסירת חפצים מיד ליד ואיסור ישיבה משותפת על גבי מושב מתנדנד.

שמירת נגיעה בנשים אחרות:
האיסור לגעת באישה שאינה אשתו (או רווקה) נובע מכך שבימינו כל הנשים שאינן טבולות נחשבות מבחינה הלכתית כ"נידה", ולכן חל עליהן איסור ה"קריבה לעריות". להלן הפירוט של המקורות וההגדרות:
מעמד הרווקה כנידה: בתורה, איסור נידה חל על כל אישה שראתה דם, ללא קשר למעמדה האישי (נשואה או רווקה). מכיוון שהמנהג המקובל הוא שרווקות אינן טובלות במקווה עד לנישואיהן, כל רווקה שהגיעה לגיל שבו היא רואה דם נחשבת מבחינה הלכתית כ"נידה".
איסור "לא תקרב": המקור לאיסור הנגיעה ברווקה הוא אותו פסוק: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" (ויקרא י"ח, י"ט). חז"ל והפוסקים (כמו הרמב"ם) למדו מכאן שחל איסור על כל "קריבה" (מגע של חיבה) לאישה שהיא ערווה, ונידה היא אחת מהעריות החמורות שהעונש עליהן הוא כרת.
איסור "פנויה": בנוסף לאיסור נידה, קיים איסור כללי על קרבה שאינה במסגרת נישואין (מדין "לא תהיה קדשה"), אך איסור הנידה נחשב לחמור יותר בשל עונש הכרת הכרוך בו.
מדרש שמות רבה: מקור נוסף המופיע בדברי חז"ל מתייחס מפורשות לנגיעה באישה שאינה שלו: "אל תאמר: הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה... אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר" (שמות רבה טז, ב).
חשוב להבחין: בעוד שבין בעל לאשתו הנידה ישנן "הרחקות" רבות (כמו איסור העברה מיד ליד או ישיבה על אותה מיטה), לגבי רווקה האיסור המרכזי הוא עצם המגע (שמירת נגיעה), ואין חובה להקפיד על כל שאר ההרחקות המיועדות לבני זוג החיים יחד, למעט במקרים של קשר קרוב כמו משודכים

כמובן מגע מקרי וכדו מותר כי לא נקרא חיבה

אבל לא צוטטת את הרמבם או אף אחד מהרבנים שהבאת
רק דברים שאנשים למדו מהם
תמצא לי ציטוט של הרמבם אומר את זה או של הרמבן
לא של רב שאומר בשמם

בינתיים הציטוט היחיד שהסאת הוא של מדרש
והרמבם פוסק שלא פוסקים לפי מדרשים