אני לא מצליחה להפסיק לבכות בגלל יום הזכרון

הגיוני
זה נושא רגיש מאוד

אני מרגיש ממש כמוך זה גם למה רציתי שיהיה לי יום זיכרון משמעותי ואני גם קורא ספר בשם "אם יש גן עדן" שמתאים לימים הקשים האלה בכללי וליום הזיכרון ואני גם אלך לטקס

הי יקרה,

שומעת מדברייך את העצב העמוק שהיום המיוחד הזה של "יום הזיכרון" מעורר אצלך.
זהו יום בו כולנו בוכים יחד, וזוכרים יחד את האנשים הקדושים האלה שנפלו במלחמות ובפעולות איבה. ואולי יש ב-"ביחד" הזה משהו מאוד עוצמתי, סוג של חיבוק הגדול של האומה מול הכאב הגדול הזה שכולנו חווים...

ואולי זה בסדר מצד אחד לבכות הרבה, ומצד שני גם לפעמים לאפשר רגעים של מנוחה, ושל מחשבה על דברים קלילים יותר, כדי לא להיסחף לכאב עמוק מידי...

ומכל מקום, נראה שחשוב במיוחד ביום הזה לא להישאר עם התחושות האלה לבד... יתכן שיש מישהו בסביבתך הקרובה שתוכלי אולי לשתף במה שעובר עלייך ושיוכל להיות לאוזן קשבת ויעזור לך להרגיש טוב יותר.

אם תרצי מקום נוסף לדבר בו, אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת ואני מזמינה אותך לצ'אט אישי בו תוכלי, אם תרצי, לשתף את אחד המתנדבים שלנו שיקשיב לך וינסה ולהיות שם בשבילך.
ניתן לפנות דרך הלינק המצורף בהמשך.

שולחת לך חיבוק ענק,

מתנדבת סה"ר