אנשים שמתו להם הכלבים, יכולים לספר על החוויה האישית שלכם? איך מתמודדים?

זה היה לא נעים, גם המשפחה החליטה לאמץ מהר מאוד כלב חדש שזה היה קשה בהתחלה אבל זה מה שעזר להתגבר הכי מהר.
כמה שזה נשמע רע זה מילא את החלל.

זה קרה לפני שנתיים וקצת.
היא הייתה בת 10, שזה אומר שהיא הייתה איתי מגיל 6 שלי עד גיל 16.
זה לא בא בהפתעה, ידענו בתקופה שקדמה לזה שאנחנו מתקרבים לסוף, המצב שלה התדרדר ובסוף לא הייתה לנו ברירה אלא להרדים אותה.
אני זוכר את הלילה שלפני הבוקר האחרון, כמה עצוב זה היה. ישבתי איתה על הספסל מחוץ לבית בלילה, עשיתי לנו כמה תמונות אחרונות למזכרת, ובעיקר לא הפסקתי לבכות.
בבוקר שהגיע נסענו אני ואמא שלי לווטרינר, שם נכנסנו לחדר האחרון שהיא אי פעם תראה, הווטרינרית הזריקה לה זריקה מקדימה, ואמרה לנו להסתובב איתה בחוץ כמה דקות ואז לחזור. הכמה דקות האחרונות האלו על הכביש בשמש היו הדקות האחרונות שראיתי אותה, גם כאן, לא הפסקתי לבכות.
כעבור כמה דקות אמא שלי נכנסה איתה בחזרה פנימה, וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.
הנסיעה הביתה הייתה לא אמיתית, חלום בלהות, זה היה בלתי נתפס למרות שידענו שבועות מראש שהרגע הזה יגיע.

קראו לה לולה, היא הייתה מלטז לבנה קטנה, אהבתי אותה.

לקחתי את זה ממש קשה. ישבתי שבוע בבית עם קפוצ'ון על הראש כזה בוהה באוויר ובוכה. לא יודע למה זה יצא ככה... היינו ישנים ביחד היא הייתה קטנה כזו מתכרבלת לי בין הרגליים ונרדמת עם הראש על התחת שלי חח זה היה כזה חמוד ממש אהבתי אותה.

אחרי שהוטרינר הרדים אותה לקחתי אותה בלילה לאיזור של הים וקברתי אותה שם ביחד עם משחק שהיא אהבה ושמתי שיר ברקע. (כן כן אני דרמתי אני אוהב להדגיש רגעים מסוימים בשביל לא לשכוח).

וזהו.. הבאתי כלבה חדשה אחרי כמה שבועות. ומה שנשאר זה תמונות וזכרונות ממש מצחיקים וטובים. החיים ממשיכים.

ג'ק שלי ז'ל נפטר ב11.05.2025, היה איתי 3 וחצי שנים, הוא היה כלב תקיפה של הצבא ששחררתי ולקחתי הביתה, לקראת הסוף שלו הוא חלה בסרטן בגיל 6, סבל 4 חודשים, קיבל שיתוק בגפיים והייתי צריך להתפטר מהעבודה ולהפסיק את החיים שלי כדי להיות איתו בבית, לנקות את הצרכים שלו ואותו, לטפל בפצעי לחץ שנוצרו לו, לתת לו משככי כאבים פעם ב8 שעות, ובסוף הוא נפטר לבד בבית לפני שהוטרינר הספיק להגיע, עליתי ליער שהוא אהב וקברתי אותו שם יחד עם הצעצוע האהוב עליו ושקית אוכל שיהיה לו להמשך הדרך שלו, הדלקתי נר נשמה של שבוע ושמתי את הרצועה והמחסום פה שלו ליד, לא הבאתי כלב חדש מאז ואני לא חושב שאני מסוגל גם, הוא היה הכלב הכי טוב בעולם ואני עולה לבקר אותו כל זמן שאני יכול

היה לי כלבה שממש נקשרתי אליה אבל היא הייתה אצלי חצי שנה וחלתה בפרוו וזה היה קשה ממש להיפרד ולראות אותה סובלת בלי יכולת לעשות כלום הצלחתי להיפרד ממנה לפני ולא באתי לבית ספר איזה שבוע אחרי והסחתי את דעתי במקום לחשוב עליה הרבה בסוף הגעגוע לא עובר אבל לומדים לחיות איתו
ישלי עוד כלבות שהם איתי מאז שאני קטנה ואני מפחדת מהרגע הזה