אז ככה, סיימתי בית ספר לפני 10 חודשים בערך. יש תעודת בגרות והכל ואפילו עם ציונים מאוד גבוהים, יש רישיון שלקח לי מלא זמן ומאמץ לסיים אותו, יש לי כסף ולא חסר לי, וגם אני בתפקיד שנחשב דיי טכנולוגי בצבא, אבל אני מרגיש תקוע בחיים שלי. רוב החברים שיש לי אלה חברים שהכרתי מהטירונות וחלק מאוד גדול מהם גרים ממש רחוק מהעיר שלי(אני מאילת) והם בגדודים שונים במערך שבו אני נמצא וגם בבסיסים אחרים בגדוד שלי ככה שאין לי ממש אינטרקציה איתם מלבד הודעות ושיחות(וואלה בא לי להיפגש איתם אבל זה ממש רחוק לי). אני סוגר מלא בבסיס כי מלחמה וזה(גם תפקיד שנחשב קרבי בעיקרון אבל אני לא מרגיש קרבי), אז כשאני יוצא הביתה פעם ב, אני או משלים שעות שינה או בטלפון או יוצא לקנות דברים לצבא ומתאמן(קליסטניקס שאת זה אני גם עושה בבסיס). וזה וואלה מבאס כי חוץ מהמשפחה שלי אין לי עם מי לצאת כי חברה טובה שלי עושה יג יד ועובדת גם אז היא ממש עסוקה, והרבה אנשים שהייתי איתם בקשר מהשכבה שלי בבית הספר או במקומות שונים בחיים או שהם גם ביג יד.
קיצר אני מרגיש תקוע וגם בבסיס זה ככה כי חוץ משמירות אני לא באמת עושה שם משהו משמעותי.
מה לעשות? התפקיד דיי רווחי כי אני מרוויח כמו לוחם ואני יוצא עם תעודת לוחם והכל וניסיתי לצאת משם אבל זה לא הצליח כי אני בכושר פסיכי(עושה 17 מתח ו26 מקבילים וריצה 14:29 ל3 קמ ו47 שניות ספרינט 300 מטר אז אני בכושר טוב).